פורסם לראשונה בישראל היום באנגלית, 29 במרץ 2012
השבוע לפני שלושים שנה, לקול תרועותיהם של אלפים, חתמו מנחם בגין ואנואר סאדאת על חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאת הבית הלבן. האם ישרוד חוזה השלום את התהפוכות העוברות בימים אלה על מצרים?
זו הייתה השאלה שהוצבה בתחילת השבוע בפני פאנל של מומחים ממרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, שהתכנס במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים. ההערכות נעו בין פסימיות זהירה לפסימיות גמורה.
ד”ר ליעד פורת ממרכז בגין-סאדאת אומר שהמנהיג העליון של האחים המוסלמים במצרים, ד”ר מוחמד באדי, מדבר השכם והערב על העוולות שמעוללת ישראל ומורה לתלמידיו שלעולם אין לבטוח ביהודים ובישראלים. חסידיו של באדי יעשו כל שביכולתם בכל פורום בינלאומי כדי להקשות על חייה של ישראל, אומר פורת. אולם, “האחים” זהירים, מציין פורת, ולא בהכרח יביאו לביטולו של הסכם השלום ישראל-מצרים אפילו אם ישיגו האיסלמיסטים בפרלמנט המצרי שליטה על מדיניות החוץ והביטחון של מצרים (הנמצאת בשלב זה בשליטת הצבא).
פרופ’ הלל פריש אופטימי מעט יותר, וטוען שדווקא המצב הכלכלי המאיים במצרים ימנע מהמנהיגות התחמשות צבאית מוגברת או מלחמה עם ישראל. פריש מציין כי בשנה האחרונה לבדה צנחו עתודות המטבע הזר של מצרים מ-210 ל-60 מיליארד דולר, הצמיחה בתמ”ג ירדה מחמישה אחוזים לאחוז אחד בלבד, ויש חסרים גדולים בכמה ממצרכי היסוד. ברור כי מצרים אינה יכולה להרשות לעצמה להוציא עכשיו מיליארדים על הצבא או להסתכן במלחמה. מעבר לזה, שאיפותיה הכלכליות של מצרים, להיות מעצמה כלכלית אזורית דוגמת טורקיה, איראן, מלזיה והודו, פשוט אינן הולכות יד ביד עם מיליטריזציה.
על פי הערכותיו של פריש, מלחמה עם ישראל תעלה למצרים כמעט 4 מיליארד דולר בהכנסות מתיירות, 2 מיליארד דולר בסיוע אמריקני, מיליארד דולר בהכנסות מתעלת סואץ, מיליארדים במכירות גז ועוד. שום שחקנית מזרח תיכונית, לרבות איראן, לא תוכל לפצות אותה על הפסדים בסדר גודל כזה. לפיכך, מסיק פריש, מלחמה אינה צפויה באופק.
מנהל מרכז בגין-סאדאת, פרופ’ אפרים ענבר, מסכים גם עם פורת, ש”האחים” זהירים, וגם עם פריש בהערכה כי קיימת סבירות נמוכה למלחמה עם מצרים בעתיד הנראה לעין. יחד עם זאת, הוא מזהיר, המנהיגים האיסלמיסטים של מצרים הם חדשים וחסרי ניסיון בענייני חוץ וביטחון, ועל כן מועדים לטעויות. הדה-מיליטריזציה של סיני, למשל, היא בעיניהם עלבון לאומי וחלקם אף מתסיסים את הרוחות בניסיון לשנות זאת. מנקודת מבט ישראלית, אומר ענבר, מדובר בקו אדום. פירוק הנשק בסיני הוא גולת הכותרת של הסכם השלום שלנו עם מצרים. בנוסף, ה”סומליזציה” המתמשכת של סיני, הפיכתו של חצי האי לשטח אש פרוע חוק עבור קבוצות טרור מכל הסוגים והמינים, עשויה גם היא לגרור את ישראל למלחמה בשטח סיני, וגם עם מצרים, מזהיר ענבר.
מנקודת מבט רחבה יותר על אגן הים התיכון, מזהיר ענבר, הים התיכון נתון בסכנה להפוך לים איסלמי. ממשלות בעלות אוריינטציה איסלמית עלו לשלטון, או מאיימות לעלות לשלטון, בלוב, אלג’יריה, מצרים, סיני, עזה, לבנון, סוריה וטורקיה, מציין ענבר.
ענבר מייעץ לישראל לגלות זהירות וסבלנות. ירושלים אינה צריכה לעשות דבר שירע עוד יותר את המצב הנפיץ ממילא, הוא אומר, עליה לבנות בשקט את קווי ההגנה שלה בדרום. ייתכן שהדבר יהיה כרוך בהקמת אוגדה חדשה להגנה על הדרום והרחבתו של חיל הים, שני מיזמים יקרים וארוכי טווח, והוא גם מחייב את היערכותו והכשרתו של צה”ל להשתלטות אפשרית על עזה ועל חלקים מסיני, אומר ענבר.
שגריר ישראל במצרים, יצחק לבנון, שהונס מהשגרירות שלנו בקהיר לפני שישה חודשים כאשר פורעים בזזו את המקום, מציין בעצב שהשלום עם מצרים צפוי רק ללכת ולהתקרר. לטענתו, בניגוד לישראל, אין ולו ארגון ממשלתי או ציבורי אחד במצרים המקיים השבוע דיון או עורך אפילו טקס קטן לציון יום השנה להסכם השלום. כמה עצוב.
