הסטטוס קוו בהר הבית מת

הסטטוס קוו בהר הבית מת

אלימות אסלאמית הפכה למצב היום-יומי בהר הבית. זהו הסטטוס קוו שמנהיגים מערביים דורשים שישראל תשמר?!

מאת דוד מ’ וינברג

פורסם ב-ערוץ 14 אונליין, 26.04.2022

אני משתומם מהקריאות של מנהיגים מערביים לישראל בשבוע האחרון ל”שמר את הסטטוס קוו” בהר הבית ו”לכבד את קדושת האתרים המוסלמים”. לרוב, הדבר מלווה בצקצוק אודות הכניסה ה”פרובוקטיבית” של משטרת ישראל להר והפעלת כוח “מופרז” לכאורה על מתפללים ערבים תמימים.

התיאור המעוות הזה והאשמת ישראל במהומות של ערבים בהר הבית בהחלט מקוממים.

העובדות הפשוטות הן שהסטטוס קוו בהר הבית מת מזמן. בשנים האחרונות הוא מופר סדרתית על ידי שחקנים פלסטיניים רדיקאליים ואסלאמיים שהפכו את הר הבית לבסיס לפעולות עוינות נגד ישראל, במקום להגן עליו כמרכז תפילה ושלום. מנגד, ישראל פועלת בצורה מרוסנת ככל האפשר מול ההתקפות הערביות. (ריסון יתר לדעתי).

הפרובוקטורים של הווקף והתנועה האסלאמית תקפו מבקרים יהודים בהר הבית, מתפללים יהודים בכותל המערבי, וכן מתפללים יהודים בדרכם לשם. הם תקפו אזרחים אמיראתים ובחריינים שהתפללו במסגד אל-אקצא (בגלל שמדינות אלה חתמו על הסכמי אברהם). הם הגבילו זכויות ביקור להר הבית לכל מי שאינו מוסלמי, והטיפו לשנאה ואלימות נגד ישראל על הבימות בהר הבית.

מחבלים פלסטינים הבריחו רובים לתוך הר הבית וירו במשטרה ששמרה על הכניסות להר הבית.  המחבלים החלו בהתקפות שלהם מתוך הר הבית ואחר כך הסתתרו במבנים הקדושים במקום.  עשרות אלפי הסלעים והאבנים שנערמו על ידי ערבים בהר הבית בשביל התקפות מתוזמנות, לרבות התקפות חוזרות בשבוע האחרון, הם לא פחות משערורייה.

הווקף אף ביצע פרויקטים נרחבים ובלתי חוקיים של בנייה בהר הבית ומתחתיו, והרס אלפי שנים של אוצרות ארכיאולוגיים יהודים.

המנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס, דמות מתונה לכאורה, ממשיך להתסיס ולעודד אלימות נגד ישראל על ידי חזרה על השקר ש”אל-אקצא בסכנה” וש”הציונים זוממים להפציץ את המסגד ואת המקדש המוסלמי” בהר הבית.  זוהי עלילת דם ששורשיה במנהיג המוסלמי הפרו-נאצי חאג’ אמין אל-חוסייני בתקופה שלפני קום המדינה.

למעשה, עבאס הצית קמפיין נרחב נגד הזכויות ההיסטוריות הלגיטימיות של ישראל בירושלים.  בספטמבר 2015 הוא צעק על רגליים יהודיות “מטונפות” ש”מחללות” את האתרים הקדושים למוסלמים ולנוצרים בירושלים. “אל-אקצא היא שלנו וגם כנסיית הקבר הקדוש”, הוא שאג.  “להם (היהודים) אין זכות לחלל אותם עם הרגליים המטונפות שלהם. לא נרשה להם לעשות זאת, ונעשה הכל כדי להגן על ירושלים.”

אחר כך הוא התנגח בנוגע לאיומים יהודיים על מסגדים בהר הבית (שוב, דבר שקר) ושיבח את המורביטון (כנופיות אסלאמיות שהוצבו בהר הבית כדי לסנן מבקרים שאינם מוסלמים). “כל טיפת דם שנשפכה בירושלים היא טיפה טהורה כל עוד זה למען אללה. כל שאהיד יגיע לגן העדן וכל פצוע יקבל את גמולו ברצונו של אללה.”

השופט הראשי לשעבר של בית הדין הדתי של הרשות הפלסטינית, שייח’ תייסיר אל תמימי, הצהיר שהמדיניות האסלאמית של הרשות הפלסטינית והעמדה הפוליטית שלו הן שיש לאסור על יהודים להתפלל גם בכותל המערבי, מאחר והכותל הוא חלק מ”מסגד אל-אקצא המבורך” ואינו חלק משום מקדש יהודי עתיק שהיה קיים “לכאורה”. השיח הגס והמסית הזה מתדלק ונותן לגיטימציה לאלימות הערבית.

לאחרונה, שחקנים אסלאמיים קיצוניים הגבירו את הרטוריקה שלהם על היהודים ה”מסתערים” על אל-אקצא ו”טובחים” במתפללים מוסלמים. בשבוע שעבר, ראש הממשלה הירדני החוצפן וחמום המוח בישאר אל-חסונה הצדיע לפורעים הפלסטינים “העומדים בגאווה כמו צריחים ומיידים אבנים בציונים המחללים את מסגד אל-אקצא בחסות ההגנה של ממשלת הכיבוש הישראלי”.

השיח המשולהב והמתועב הזה משפיע על פרוגרסיביים מערביים תמימים (וגם אלה שאינם תמימים). אלה מגבירים את השקר הגדול על ידי דיבור על פעולות ישראליות חסרות הצדקה, כוח מופרז, והפרות הסטטוס קוו.

אפילו מדינאים עם כוונות טובות כגון מזכיר המדינה של ארצות הברית אנטוני בלינקן ושר החוץ הקנדי מלאני ג’ולי נפלו קורבן לשקר הגדול. הם הגיבו בקשקוש מתייפייף על הצורך בכך ש”כל הצדדים יורידו את הלהבות ויכבדו את הקדושה והסטטוס קוו”.

האומנם כל הצדדים צריכים להוריד את הלהבות? סטטוס קוו? קדושת האתרים הדתיים? על מה הם מדברים? יש רק צד אחד, הצד הערבי, שהגביר בכוונה את האלימות בירושלים וחילל את קדושת הר הבית לאורך 20 השנים האחרונות. הפלסטינים הם אלה שהפכו את אל-אקצא ואת כלל הר הבית לבסיס לפעולות עוינות ומוקד להפצת שקרים מסמרי שיער אודות ישראל.

למעשה, אלימות אסלאמית הפכה לסטטוס החדש בהר הבית. זהו הסטטוס קוו שמנהיגים דורשים שישראל תשמר?!

לרוע המזל, האחריות להידרדרות במצב בתוך וסביב הר הבית היא גם של ההנהגה הישראלית.  נראה שממשלות ישראל נאלמו דום מול ההשמצות בנראטיב האסלאמי בנוגע להר הבית והנוכחות היהודית בציון.

בנוסף, ירושלים פועלת תמיד “להשקיט” את המצב ולהחזיר את הסדר על כנו, ולהישבע אמונים ל”סטטוס קוו” שמת מזמן.

במקום לגרש אספסוף אסלאמי רדיקאלי מהר הבית ולהעניש אותם על כך שהפכו אתר קדוש לאתר הרס, משטרת ישראל מקבלת פקודות להימנע מהסלמה כמעט בכל מחיר. המשטרה נכנעת באופן סדרתי לשודדים מוסלמים מיליטנטיים.

לדוגמה, בשנה שעברה מפקד משטרת מחוז ירושלים ציווה על כוחותיו לפרוש ולסגת כאשר הקיצונים האסלאמיים בזזו ושרפו את תחנת המשטרה בהר הבית. הממשלה אף סגרה השבוע את הר הבית למבקרים שאינם מוסלמים, על לסיום הראמדאן (וחוששני אולי אף מעבר לכך).

לסיכום, ישראל בחרה לשמור על מצב שבו המוסלמים נהנים מזכויות דתיות ולאומיות בלעדיות בהר הבית והופכים את המקום לבסיס להתקפות, בעוד שליהודים יש זכויות ביקור מוגבלות (עד בלתי אפשריות) והם לרוב מנועים מלהתפלל שם. זאת ועוד, יהודים מותקפים גם כאשר הם מתפללים בכותל המערבי.

זהו הסטטוס קוו שהעולם מצפה מישראל לשמר! הדבר אינו מתקבל על הדעת!

ישראל אינה יכולה להגיב למצב בהכלה והבטחה לבעלי בריתה שהיא פועלת ב”אחריות ובריסון.” על ישראל להדוף אלימות פלסטינית והסתה אסלאמית בירושלים על ידי יוזמה דיפלומטית חדשה שתחזק את זכויות הישראלים בהר הבית. רק עמדה ישראלית מתקנת יכולה ליצור מצב חדש ומתקבל בהר הבית.

אומר זאת שוב: הסטטוס קוו בהר הבית מת. הוא נהרג על ידי הפעילות המאורגנת של המורביטון, ההסתה של האימאמים בהר הבית, ההתקפות הדיפלומטיות של עבאס על ההיסטוריה היהודית והקשר שלה לירושלים, והסיוע שמקבלים המחבלים מהווקף.

לפיכך, במסגרת הניסיונות לחדש שיחות שלום עם הפלסטינים, ישראל צריכה להציע תכנית שתביא צדק להר הבית – המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זה ידרוש הכרה פלסטינית בקשרים העתיקים של העם היהודי לאתר הקדוש ולארץ הקדושה, והאפשרות לתפילת יהודים בהר הבית.

אני חושב על הקצאת שעות תפילה שונות ליהודים ולערבים כמו במערת המכפלה בחברון, או בניית בית כנסת קטן בשולי הר הבית שלא יטיל צל על שני המבנים המוסלמים הגדולים במקום.  הדבר יסייע לסיים את החפירות ההרסניות והבלתי חוקיות של הווקף בהר הבית הנעשות ללא פיקוח ארכיאולוגי של ישראל.

דרישות אלה אינן קיצוניות או “נפיצות” יותר מהדרישות הפלסטיניות לשחרור ישראלי מאסיבי של אסירים פלסטינים או הדרישה הפלסטינית לפירוק ההתנחלויות ביהודה ושומרון. להפך. התעקשות ישראלית על זכויות תפילה יהודיות בהר הבית יהיה דרישה לגיטימית, שקולה ונבונה. היא תהווה עמדת משא ומתן סבירה ומתונה מצד ישראל. עליה להפוך לחלק מהפק”ל הדיפלומטי של הממשלה.

כמובן, הדבר יתקבל בהתנגדות פלסטינית (ולצערי גם התנגדות מערבית) אבל עם נחישות ורגישות, ישראל תוכל להתגבר על האתגר. ירושלים היא נושא בקונצנזוס בחברה ובפוליטיקה הישראלית. ממשל בנט-לפיד-גנץ יזכה לגיבוי ציבורי נרחב לפעולה שתחזק את זיקתה של ישראל לעיר העתיקה ובייחוד הר הבית.

David M. Weinberg is a think tank director, columnist and lobbyist who is a sharp critic of Israel’s detractors and of post-Zionist trends in Israel. Read more »
A passionate speaker, David M. Weinberg lectures widely in Israel, the U.S. and Canada to Jewish and non-Jewish audiences. He speaks on international politics and Middle East strategic affairs, Israeli diplomacy and defense strategy, intelligence matters and more. Click here to book David Weinberg as a speaker