אברהם אבינו התחנן לפני אלוהים בספר בראשית שיבטל את השמדת סדום ועמורה, בטענה שדי במעלותיהם הטובות של כמה צדיקים כדי להציל את העולם כולו.

בעולם המודרני, אותו צדיק המשמש כקול המצפון, הביקורת והאומץ, עשוי להיות האדם שאליו מטה האל את חסד רחמיו – הוא בוודאי לא אחר מאשר ראש הממשלה הקנדי סטיבן הרפר.

בנאומו לפני פגישת הקואליציה הבין-פרלמנטרית למאבק באנטישמיות שהתקיימה באוטבה בשבוע שעבר, השמיע הרפר את הקריאה המפורשת והאמיצה ביותר שנשמעה במאה זו נגד האנטישמיות המודרנית והשנאה למדינה היהודית. למעשה, הקריירה הפוליטית של הרפר הייתה משובצת כולה בתמיכה איתנה בישראל ובעם היהודי, מתוך בהירות ועוצמת תפיסתו ומתוך חזון שאין דומה להם בזמנים הללו.

אנו, כישראלים רבים אחרים העומדים המומים מול עוצמתה הגוברת של השנאה ליהודים, שאבנו עידוד מדברי הרפר. תעוזת מילותיו מעניקה לנו תקווה שאכן יש עוד אנשים הגונים רבים, חלקם נמצאים בעמדות כוח, שיסרבו להרכין ראשם לפני סילוף דמוני אורוולי של ההיסטוריה והלשון, ולמראה רשעות צרופה. מרגיע לשמוע את קולם הרם של מי שכמותו, אינם יהודים. הרפר ראוי לתודתנו על אמונתו בהומניזם אמיתי ובגאולת האנושות.

הישראלים מרגישים מבודדים מאד בקהילה העולמית של היום, הנתפסת בעינינו כצבועה, צינית ועוינת יותר ויותר לעצם קיומה של ישראל. נשיא איראן, מחמוד אחמדינז’אד, נשבע למחוק את ישראל ומספר לעולם שהשואה לא התרחשה מעולם. הוא זוכה למחיאות כפיים בדברו מעל במת האו”ם, ואוניברסיטת קולומביה מזמינה אותו ללא בושה לדבר ולפזר את הארס שלו. אבל הרפר אומר כי “זיכרון השואה איננו רק פעולת הכרה היסטורית, אלא משימה מחייבת”. הוא ממשיך להדגיש ש”אותן סכנות מאיימות עדיין כיום” והזיכרון מצווה “אחריות כבדה להלחם בסכנות המאיימות הללו”.

הישראלים סבורים שפגיעתה של מסורת האנטישמיות קיבלה תפנית חדשה בזירה הבינלאומית. האו”ם, שאיבד לחלוטין את דרכו המוסרית יחד עם שורה ארוכה של פורומים בינלאומיים נוספים, מגנים באופן מיוחד את ישראל הדמוקרטית בשל פגיעות מוגזמות – אך דמיוניות – בזכויות אדם; בו בזמן, אותם משטרים דיקטטוריים המרשיעים את ישראל, יוצאים פטורים בלא כלום מעינויים ודיכוי. ארגוני זכויות אדם ראשיים הצטרפו למקהלה האנטי-ישראלית באופן שמזעזע אותנו אפילו יותר. אבל הרפר נחוש בדעתו להוקיע התנהגות מעוותת זו – בהתייחסו מפורשות לרובריקת 3-D של נתן שרנסקי המגנה מוסר כפול, דמוניזציה ודלגיטימציה – ובכך הוא עוזר לנו כאן בישראל לשמר את שפיותנו ואת האמונה באנושות.

למרבה הצער, מדינות מערביות שונות אינן נוקטות עמדה נגד הרוב האוטומטי של הבלוק המוסלמי והעולם השלישי, ובמקום זאת, מעדיפים להרגיע את הרוחות. חלקם “מגייסים” באופן אקטיבי את אויבי המערב וערכיו, על מנת להציג יחסיות מוסרית. קנדה בהנהגתו של הרפר, לעומת זאת, בחרה לנקוט עמדה בעלת עקרונות. הרפר מודה שיש מחיר דיפלומטי להגינות מוסרית, אך ממאן להירתע: “הדרך הקלה ביותר” הוא אומר “היא פשוט לשתף פעולה ולחיות בשלום עם הרטוריקה האנטי ישראלית הזו, להעמיד פנים שהיא הוגנת ובלתי משוחדת ולהצדיק את מעשיך תחת התירוץ של ‘מתווך ניטרלי’. (אבל) קנדה תנקוט עמדה (לתמוך בישראל) בכל מחיר. לא רק משום שזהו הדבר הנכון לעשות, אלא מפני שההיסטורה מלמדת אותנו, והאידאולוגיה של האספסוף האנטי ישראל אומרת לנו מפורשות, שאותם אנשים המאיימים על קיומו של העם היהודי, מהווים בטווח הרחוק איום על כולנו.

השופט גולדסטון וחלק גדול מהקהילה הבינלאומית מעוניינים לשתק את ישראל עד שלא תוכל להגן על עצמה עוד. הוועדה שלו ושותפיו הרבים והמושחתים לנושאי החוק הבינלאומי משחרים לעצור, לבלום ולמנוע בכל דרך מכוחות ההגנה הישראליים להתגונן מפני באי כוחה של איראן – החמאס וחיזבאלה – כמעט בכל דרך אפשרית. לא כן כבוד ראה”מ סטיבן הרפר. הוא תמך בעקביות בפעולות ההגנה שביצעה ישראל מפני הפלשתינים וטרוריסטים אחרים, ועמד איתן מול הצרפתים, הרוסים ופורומים בינלאומיים אחרים ברגעים הקריטיים ביותר. במהלך שלוש השנים האחרונות, עמדה קנדה של הרפר לבדה בהגנתה על ישראל – בהטילה שמונה פעמים את הקול היחידי נגד גינוי לישראל – במהלך הצבעותיה של המועצה לזכויות אדם של האו”ם בג’נבה. הרפר מדבר על “המשך קיומו של בית יהודי כאות של תקווה…”, כסמל “לאמנותנו בעתידה של האנושות ובניצחון הטוב על הרע”.

הסוציולוגית המדינית, חנה ארנדט, כתבה בספרה המפורסם “יסודות הטוטליטריות”, שההתייחסות ליהודים בכל תחום שהוא היא מבחן הלקמוס של חברה ליברלית ומוסרית. אנחנו לא בטוחים אם מר הרפר קרא את ארנדט, אבל אין לנו ספק שהוא התגלה כדובר חובק העולם המעולה ביותר למען עולם מוסרי יותר. רב תודות לך, ראש הממשלה סטיבן הרפר, על כך שלא אמרת נואש מן העולם ושלא נטשת אותנו.

* מאמר זה פורסם לראשונה על ידי מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים ביום 21.11.10 ונכתב במשותף עפ פרופ’ אפרים ענבר.