פורסם בישראל היום באנגלית: 15 בפברואר 2012

התגובה המעורפלת והמוחרשת לטבח המתמשך בסוריה היא דוחה ממש, במיוחד נוכח תגובתו ההיפראקטיבית של העולם לכל ועל כל פעולה מינורית שנוקטת ישראל.

אין ספק, הואיל ואנחנו דנים את עצמנו לסטנדרטים מוסריים גבוהים מאלה של הקצב מדמשק, אין זה מפתיע או מכעיס שגם העולם נוהג כך.

ועדיין.

בשאר אסד יכול לטבוח 100 או 200 אנשים ביום, והעניין לא שווה יותר מהערה קטנה בתדריכים היומיים של דוברי משרד החוץ בוושינגטון, בון, פריז ולונדון. אבל כל מה שישראל צריכה לעשות זה לשים כמה קרוונים על גבעה בשומרון, וכל אחד מהדוברים הללו ידאג לגנות אותה במילים החריפות ביותר, דבר ראשון על הבוקר.

אסד יכול לשגר על בסיס יומיומי מטחי טילים מסיביים לעבר ריכוזי אוכלוסייה, והסיפור לא יגיע אפילו לעמוד החדשות הראשי במרבית עיתוני העולם, בזמן שאם פגז ישראלי אחד תועה פוגע באיזה צריף פלסטיני או לבנוני, למרות אזהרותינו ואמצעי הזהירות הרבים שאנו נוקטים, אתם יכולים להיות בטוחים שמועצת הביטחון של האו”ם תכנס במהירות מושב חירום כדי להכפיש אותנו.

תותחים סורים יכולים למחוק בית חולים שדה, להשאיר את הפצועים מדממים למוות ברחובות, או להשתולל חסרי רסן בבתי חולים תוך ירי על כוחות המורדים, והעולם בקושי מצקצק בלשונו במורת רוח. אבל אם ישראל מנסה להזיז 25 פולשים פלסטינים מכפר הצריפים שהקימו בגן לאומי בירושלים, המחאות הבינלאומיות זועקות לשמים.

בין חמשת אלפים לעשרת אלפים סורים נהרגו על ידי הצלפים וההוביצרים של בשאר אסד, אבל העולם עדיין לא הצליח להגיע להסכמה על התערבות או חקירה. ישראל הורגת תשעה קנאים איסלאמיים חמושים המנסים להסתער על חופיה בחסות טורקית לשם הזדהות עם ארגון טרור הנתמך על ידי איראן, והעולם ממהר לדרוש את כינוסה של ועדת חקירה בינלאומית.

הטנקים של אסד רומסים באקראי מכוניות אזרחיות, וחיילי הסער שלו בוזזים בתים, שורפים רהיטים ברחובות, ומענים נשים כעונש קבוצתי, אולם שר חוץ הצרפתי, אלן ז’ופה, חושב ש”כל התערבות חיצונית תסלים את המצב”. באותו יום עצמו, התכנסה ועדת האו”ם למימוש זכויות היסוד של העם הפלסטיני על מנת לתת את אישורה לתכנית שנתית של כנסים, סמינרים ו”התערבויות” אחרות שמטרתם לצאת נגד “שובו של האפרטהייד הישראלי”.

לאחר כמעט שנה של לחימה וטבח, יכול היה מזכ”ל האו”ם להתעורר ולבטא את מורת רוחו מהברוטליות הסורית, ומועצת הביטחון הייתה יכולה לאלץ את עצמה להתכנס (אך לא להגיע להסכמה על שום דבר). לעומת זאת, לוקח למזכ”ל פחות מחמש דקות לגנות בחריפות את העבודות הארכיאולוגיות שמבצעת ישראל במזרח ירושלים, ופחות משבוע לכנס את מועצת הביטחון להתייעצות דחופה בצורך לעצור את העבודות שעורכת ישראל לשחזור פסיפס יהודי עתיק.

האו”ם לא הצליח להקים את כוח השלום שיגן על הסורים ממנהיגם הרצחני אפילו כשהליגה הערבית – הליגה הערבית! – התחננה לעזרתו. אבל אונסק”ו ישלח משקיפים בינלאומיים בנקישת אצבע רק כדי לוודא שישראל אינה עוסקת בבניית גשר המוגרבים המוביל להר הבית.

לאחר שאסד ניתק את אספקת החשמל ל-800,000 תושבי חומס והקים בסיסים צבאיים ועמדות צלפים בבתי ספר, הכריזה הנציבה העליונה לזכויות אדם של האו”ם כי המצב מצער, אולם לא הצליחה לשכנע את העצרת הכללית של האו”ם לכנס “מושב חירום מיוחד” בנושא סוריה. מעולם לא התכנס כל מושב חירום כשחאפז אסד טבח עשרות אלפים בחומס. למעשה, לאורך כל ההיסטוריה של העצרת הכללית של האו”ם כונסו רק עשרה מושבי חרום, חמישה מהם התמקדו בישראל, והמושב העשירי (שעסק בגינוי ישראל, כמובן) התכנס 15 פעמים.

ילדים יכולים להיחטף מהוריהם ולהישלח חזרה לבתיהם בדמשק כשגופותיהם מבותרות ואיברי מינם כרותים, והאדם היחידי שהעולם הנאור מוצא כדי “לפקח” על המצב הוא גנרל סודני החשוד בעצמו בפשעי מלחמה. אבל כשישראל מבקשת להשמיד את בסיסי הטילים ומחסני הנשק של החמאס בעזה ולהגן על עצמה לאחר שמונה שנים של מתקפות טילים, מוצא האו”ם ברוב ערמה משפטן יהודי, גולדסטון שמו, שיוציא דוח משפטי עתיר אישומים כדי לצלוב אותנו.

כל זה הגיוני רק כשמבינים מיהי המדינה המהווה כיום את האיום הגדול ביותר על שלום העולם וביטחונו. ישראל, כמובן.