NIE (הערכה מודיעינית אמריקנית לאומית) חדשה טוענת כי סנקציות מביאות את מנהיגי איראן לדון בשאלה אם כדאי להם לקדם את תכנית הפצצה הגרעינית. אנליסטים ישראליים סבורים אחרת.
העיתון וול סטריט ג’ורנל דיווח אתמול (17.2.11) כי הערכה מודיעינית לאומית (NIE) אמריקנית חדשה טוענת שאיום בסנקציות בינלאומיות עלול לזרוע פילוג בקרב מנהיגי איראן. ממצאי NIE מצביעים כי כמה ממנהיגי איראן מודאגים שמהומה כלכלית שתוצת בחלקה בשל סנקציות בינלאומיות עלולה לעורר התנגדות למשטר, ושכתוצאה מכך, מנהיגים איראניים מנהלים ויכוח הולך ומתגבר אם עליהם לקדם את פיתוח הנשק הגרעיני.
אולם, שורה של אנשי מודיעין ישראליים ומומחים אמריקניים אומרים שזהו ניתוח פשטני מדי. נכון שסנקציות כלכליות מעמידות את המשטר האיראני במצב קשה, אמר מפקד מודיעין ישראלי בכיר מאד בירושלים השבוע. אבל לא היה בכך כדי למזער את המוטיבציה שלהם להמשיך בתכניתם הגרעינית. המנהיג העליון באיראן, אייתולה עלי ח’אמנאי, מאמין שנשק גרעיני הוא פוליסת הביטוח של משטרו. לכן, למרות שסנקציות מגבירות את המתחים האתניים וכופות קיצוצים תקציביים, הוא אמר בוויעדת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים בכירים, יידרש לחץ מדיני וצבאי כבד הרבה יותר כדי לשתק את האיראנים – אם בכלל.
במובן מסוים, הבכיר הישראלי הסכים עם ההערכה החדשה: אין ראיה מוצקה שהאיראנים החליטו ללכת על בניית פצצה גרעינית. “הם מעשירים אורניום ברמות צבאיות – כן. הם ממשיכים בעבודת תכנון נשק – כן. הם מפתחים את יכולות השיגור לטווח רחוק – כן. אבל לא ידוע לנו על כל הוראה ממש לייצר פצצה. כנראה שהאסטרטגיה האיראנית היא לבנות כישורים בשטחים מגוונים ולאגור מלאי של כל המרכיבים הנחוצים באתרים רבים. כאשר יהיו מוכנים לפרוץ החוצה, זה יתרחש כל כך מהר, שבקושי נספיק להבחין בכך.”
מארק דובוביץ, מהקרן להגנה על דמוקרטיות ופרויקט האנרגיה של איראן, מסכים עם ההערכה הישראלית בנוגע לסנקציות. “סנקציות גורמות שיבושים כלכליים משמעותיים לאיראן”, הוא אמר בכנס הרצליה 2011, “אבל אפשר להשוותם לרסיסי כדור העשוי כסף. סנקציות אינן כדור הכסף שיעצור את התכנית הגרעינית.” דובוביץ העיר שאף חברה לא נענשה על ידי ממשלת ארה”ב על הפרת סנקציות ושהייצוא של נפט גולמי מאיראן לא הופסק. יש עדיין להרתיע בנקים, הוא אמר, מכך שיאפשרו העברות נפט מאיראן ויממנו חוזי נפט ארוכי טווח עם איראן.
פרופ’ אפרים ענבר, מנהל מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, בוטה עוד יותר בהתבטאותו: “אין תקדים היסטורי להצלחתן של סנקציות בכל מקום בעולם, בכל סכסוך בעולם, ללא האיום הסביר של שימוש בכוח”, אמר בכנס וועידת הנשיאים ביום רביעי. “לרוע המזל, ממשל אובמה אומר ש”כל האופציות מונחות על השולחן”, אבל זה לא שכנע את טהרן בנכונות הרצינית להשתמש בכוח, אם יהיה צורך. פגיעה כלכלית בלבד היא בעלת חשיבות מועטה בעיני העילית המנהיגותית של איראן. עילית זו היא בעלת סף כאב גבוה, ומכל מקום, בדיקטטורות – העיליתות תמיד אוכלות טוב!”
מאיר ג’אבנאדנפר, אנליסט תושב תל אביב ויליד איראן, הוא אחד המנתחים המעטים המאמין שסנקציות עשויות להביא את איראן על סף התמוטטות. “60 מיליארד דולר חסרים מהתקציב האיראני”, אמר בכנס הרצליה, “ומיליארד דולר חסרים מחשבונות הבנק המרכזי. סכומים אלה הושקעו בתכנית הגרעינית. תמיכות כספיות במזון קוצצו, כנראה כדי לממן את התכנית הגרעינית. על העיתונות נאסר לכתוב על השפעת הסנקציות, והממשלה מסרבת לדווח לפרלמנט על ההכנסות מהנפט האיראני. כל זה איננו מבשר טובות לטהרן.”
מנשה אמיר, שנוהג לשדר מטעם “קול ישראל” לארץ הולדתו איראן מזה למעלה מיובל שנים, מאמין גם הוא שמשטר האייתולות מתקרב לקיצו, משום שהוא “מלאכותי”. אבל בראיון נרחב לג’רוזלם פוסט הוא מזהיר שהמשטר לא יסתלק בשקט. “איראן איננה מצרים. משמר המהפכה איננו הצבא המצרי שסירב לירות במפגינים.” באופן דומה הזהיר העיתונאי יוסי קליין הלוי שאנו עלולים למצוא את עצמנו במזרח תיכון שבו רק דיקטטורים “קשוחים” שורדים (כמו אחמדינג’אד), ואילו דיקטטורים “רכים” (כמו מובארק), שאין להם אומץ או יכולת לדכא אי שקט בדרכים אלימות – נעלמים …
