פורסם לראשונה בישראל היום באנגלית, 28 במרץ 2012
שאול מופז ואבי דיכטר צריכים לקחת עכשיו את קדימה לממשלת קואליציה בראשות נתניהו, וכמה שיותר מהר יותר טוב.
האחריות הלאומית מחייבת. המדינה ניצבת בפני החלטות מכריעות עוד לפני הבחירות הבאות בסתיו 2013. מדובר על עוד 17 חודשים ארוכים! בתקופה מכרעת זו תהיה לליכוד וקדימה, ככוח מאוחד, עמדת יתרון שתאפשר להם לקדם את הרפורמה בשיטת הבחירות, לטפל בנושא גיוס החרדים, ליישם את צעדי הצנע הכלכליים החיוניים לשנת 2013-14, ויותר מכל, להתכונן לעימות הבלתי נמנע עם איראן.
אחת ההתחייבויות המרכזיות של אבי דיכטר, כעת יד ימינו של מופז, במסגרת מסע הבחירות שלו הייתה להכניס את קדימה לממשלה לשנה וחצי הקרובות, ולקחת חלק בהתוויית דרכה של המדינה בזמנים מכריעים אלה. הקולות של קדימה, כשליש מכל חברי הכנסת, אינם צריכים להידחק לשוליים ברגעים שבהם מתכוננת ישראל להתמודדות עם איראן, ובפוטנציה גם עם זעמה של הקהילה הבינלאומית.
במילים פשוטות, קואליציית ליכוד-קדימה טובה למדינה. ואני בטוח שמופז ודיכטר מבינים את זה, כמו גם נתניהו.
אלא שכאן נכנסים לתמונה שיקולים מפלגתיים צרים. אני חושש שמופז יתפתה להאמין לדיבוריו שלו, וינסה למצב את עצמו כ”אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו כראש ממשלה”. ציפי לבני, המרכינה כעת את ראשה בענווה, ביקשה למצב את עצמה בצורה דומה, בטענה שבניגוד לנתניהו, היא יכולה להביא שלום עם הפלסטינים. הציבור לא קנה את זה, והיומרה שלה בהקשר זה הייתה אחת הסיבות לכך שאיבדה את אמון הציבור.
מופז חכם מלבני, והוא לא יעמיד פנים שהוא יכול לשלוף מהשרוול פתרונות דיפלומטיים לבעיה הפלסטינית או דרכים טובות יותר להתמודד עם וושינגטון או עם איראן. אבל הוא עשוי לנסות למצב את קדימה כחלופה חברתית-כלכלית אמיתית לשמרנות הפיסקלית של הליכוד. למעשה, כבר החל לעשות זאת בנאום הניצחון שלו אמש. מופז לא הזכיר את איראן או את הפלסטינים ולו פעם אחת, אבל דיבר שוב ושוב על אחריות חברתית-כלכלית.
האם זה יעבור חלק? האם יצליחו הרמטכ”ל ושר הביטחון לשעבר, שאול מופז (שפטר את עבאס כאחד מחבר מרעיו של ערפאת) וראש השב”כ והשר לביטחון פנים לשעבר, אבי דיכטר (הטוען כי ישראל חייבת לחסל סופית את ממשלת החמאס בעזה) למתג את עצמם מחדש כמהפכנים חברתיים? אני מסופק, ואני מקווה שגם לא ינסו. עדיף כי יאחדו כוחות עם נתניהו.
חלק מיועציו של מופז וודאי יאמרו לו שקדימה תאבד מהרלוונטיות שלה כמותג פוליטי אם ייקח את המפלגה לממשלת ליכוד, וכי עליו לבנות בעוז את קדימה כאופוזיציה רשמית לליכוד (דבר שלבני נכשלה בו כישלון חרוץ).
היועצים יוסיפו ויאמרו למופז שאי-הנחת החברתית-כלכלית, הפופולרית עכשיו כל כך, היא הקלף הממשי היחיד שיש לו נגד נתניהו, הואיל ובנושאים דיפלומטיים וביטחוניים זוכה נתניהו באמונם של מרבית הישראלים. ושאם מופז לא ירוץ על הכרטיס החברתי-כלכלי, תאפיל עליו במהירות מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ, או לחילופין המפלגה החדשה (ונטולת השם בשלב זה) של יאיר לפיד, או אולי אפילו יציר בן-כלאיים של שתי המפלגות.
ובכל זאת, לדעתי מופז צריך לעשות את הדבר הנכון לטובת המדינה ולהצטרף לממשלת קואליציה בראשות הליכוד.
אין ספק, חברים בקואליציה הנוכחית של נתניהו יתנגדו אף הם להרכב חדש של הממשלה. התפקידים המיניסטריאליים, ובהם שרי הביטחון, ביטחון הפנים, האוצר, החוץ ועוד, אינם עומדים פנויים ממתינים ליורשים, והשרים היושבים על כיסאות אלה גילו, באופן עקרוני, נאמנות לנתניהו.
ואף על פי כן, נתניהו צריך להסתכל אל מעבר לפוליטיקה הקואליציונית ולהביט אל המורשת שיותיר אחריו בספרי ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. אם יביא את קדימה לממשלה, ייזכר כמנהיג הפוליטי שהוביל את המדינה תחת אחדות לאומית לרפורמות הפוליטיות-אלקטורליות המקיפות ביותר שידעה אי פעם, לרפורמות חברתיות-כלכליות מעמיקות, ולמשימה הביטחונית הגורלית ביותר שלה.
