העסקה לשחרור גלעד שליט אינה מסתכמת בשחרור החייל החטוף. יש כאן משהו עמוק ומשמעותי הרבה יותר הנוגע להסכם עצמו. הסכם מסוג זה עלול לפתוח פתח ל”הבנה” ארוכת טווח עם החמאס.
במשך שנים אחד הטיעונים המרכזיים נגד עסקת חילופי שבויים עם החמאס לשחרור גלעד שליט היה שעסקה מסוג זה תחליש את שלטונו של הפת”ח ושל העומד בראשו, מחמוד עבאס, בגדה המערבית.
ובכן, זה לא סוף העולם! עבאס הוא ממילא סוס מת. אין באפשרותו להציע לישראל שלום, והוא גם לא יכול להבטיח תקופה ממושכת של שקט.
הנאום הזועם, המשמיץוהמקסימליסטי שנשא עבאס ב-23 בספטמבר באו”ם, הביא לאובדן טיפת האמון האחרונה שרכש לו הציבור הישראלי. הוא הבהיר היטב שאינו מוכן לעשות את הוויתורים הנדרשים למען שלום עם ישראל. יתירה מזאת, עבאס אינו שולט בעזה, ואחיזתו בחלקים מסוימים מן הגדה המערבית גם היא בת חלוף. עבאס יעלם בקרוב מן הזירה הפוליטית.
אין תימה אפוא שמבחינה מציאותית המרב שישראל יכולה לייחל לו בטווח הבינוני, הוא תקופה של הפסקת אש. קראו לזה ‘הפוגה אסטרטגית בעימות’. קראו לזה ‘הקפאה בהסכמה’. קראו לזה ‘תקופת צינון’. קראו לזה ‘ניהול סכסוכים’. אם אתם ממש אופטימיים, קראו לזה ‘תקופה של התנתקות מדודה ושיפור איכות החיים’. אם אתם סופר אופטימיים, קראו לזה ‘בניית אמון ארוך טווח’.
כך או כך, החמאס נמצא במקום טוב הרבה יותר להבטיח שביתת נשק ממושכת שכזו מאשר מחמוד עבאס. חמאס הוכיח שהוא יכול לשלוט בכוח האש המופעל בשטחו, ולאכוף את מרותו על הפלגים הפלסטינים השונים. נוסף על כך, יש לו אינטרס להחליש עוד יותר את עבאס ואת הפת”ח. ולראשונה מזה שנים, אולי גם לישראל יש אינטרס דומה.
מן הבחינה הבינלאומית, עבאס מגלם את הציפייה קצרת הרוח של העולם שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יבוא על פתרונו תוך שנה, באמצעות נסיגה ישראלית מרוב רובם של שטחי הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, והקמתה של מדינה פלסטינית בריבונות מלאה. כל זאת, ללא התחשבות נאותה בתביעותיה הלאומיות של ישראל על ירושלים ועל חלקים מיהודה ושומרון, ללא הסדרי גבול בטוחים באמת, וללא הסדרים סופיים באשר לבעיית הפליטים הפלסטינים ותביעות פלסטיניות אחרות. רעיון רע מאוד. מה גם שעסקה כזו אינה מציאותית.
לאור כל זאת, דחיקת רגליו של עבאס ושל התהליך הדיפלומטי שהוא מייצג, היא לא בהכרח דבר רע. אולי הגיע הזמן להבין שאנחנו מתמודדים עם תנועה לאומית פלסטינית, אירידנטיסטית וג’יהאדיסטית, שנצטרך ביום מן הימים לשוב ולזעזע לפני שתהיה מוכנה לעסקה סבירה והגיונית עם ישראל. אולי במקום לפנק את הפלסטינים, עלינו לחזור אחורה לחיסולים הממוקדים של מחבלים. למעשה זה בדיוק מה שהשב”כ הבטיח אמש לשרי הקבינט: לאתר ולחסל כל פעיל חמאס משוחרר החוזר לפעילות חבלנית.
אין לי כל אשליות באשר למנהיגי החמאס (או המצרים ההולכים ומקצינים בימים אלה, או הסורים, או האיראנים). הם ימשיכו לאגור אמצעי לחימה מתוחכמים ולטפח את חלום ההשמדה של ישראל, אולם ניתן לרסן אותם לזמן מה, ובהמשך גם לקצץ את כנפיהם ולהחזירם לגודלם הטבעי. ובינתיים, נוכל אנו הישראלים לקבל הפוגה זמנית מהסכסוך, במהלכו נוכל להמשיך להתחזק צבאית, להתחסן אידיאולוגית ולשגשג כלכלית.
ייתכן שעסקת שליט, חרף היותה מסוכנת ומבזה, תניע אותנו לקראת תקופה חדשה ביחסינו עם החמאס. לקראת הבנה טקטית שתניב תועלת הדדית.
* פורסם לראשונה בעיתון ישראל היום באנגלית בתאריך 12 באוקטובר 2011.
