משרד החוץ הישראלי אמור להגיש למועצת הביטחון של האו”ם דוח המפרט מדוע הפלסטינים אינם “מוכנים” להקמת מדינה עצמאית. על פי הדיווחים, יצביע הדוח על העובדה שהפלסטינים לא הצליחו לקיים בחירות לאומיות או מקומיות.

בחירות?? זה אפילו לא קצה הקרחון! הפלסטינאים רחוקים מלהיות “מוכנים” להקמת מדינה מעשרות סיבות מהותיות הרבה יותר מזו המוזכרת. סיבות הנעות בין אימפוטנציה לחדלות פירעון, בין מקסימליזם טריטוריאלי לאנטישמיות בוטה.

בתור התחלה, התנועה הלאומית הפלסטינית היא תנועה לא מתפקדת, מבוזרת ומפוצלת, כך על פי דיווחיו של אהרון דייויד מילר, לשעבר יועץ מחלקת המדינה האמריקאית לענייני המזרח התיכון.

גם בתוך עמו שלו אין למחמוד עבאס מונופול על השימוש בכוח. אין בכוחו לנייד את תושבי עזה או מזרח ירושלים, ואין ביכולתו לשלוט בנאמנותם באמצעות כסף, הפגנת כוח או מגעים דיפלומטיים. עבאס לא ישרוד שבוע ללא המצודים הליליים שעורך צה”ל אחר לוחמים ופעילי חמאס בגדה המערבית. חמאס מחזיק בעמדת כוח המאפשרת לו לעורר עימות צבאי עם ישראל באמצעות ירי רקטות וטילים מרצועת עזה.

שום ממשלה ישראלית לא צריכה לעשות עסקה עם שותף שאין בידו שליטה על כל הרובים הפלסטינים.

“הרשות” כביכול, היא גם מעמסה כלכלית. היא שורדת בקושי רב על נדבות בינלאומיות. ארה”ב מזרימה לה 450 מיליון דולר בשנה, אירופה תורמת סכום דומה, מדינות ערב מזרימות עוד בין 100 ל-300 מיליון דולר. המגזר הגדול ביותר ברשות הפלסטינאית הוא סקטור השירות הציבורי, למעלה מ-160,000 איש מושכים את משכורתם מהרשות, רבים מהם מתוגמלים על הימנעות מצרות גרידא.

לא נותר אלא לתהות: מה הביאה לפני מספר חודשים את גאוני הבנק העולמי להכרזה שהרשות הפלסטינית “מוכנה” כלכלית להקמת מדינה?

בואו נדון רגע בסוגיית המים, סוגיה קריטית כשלעצמה. הרשות הפלסטינאית אינה מגלה כל עצמאות, או שיקול דעת, או שכנות טובה בכל הנוגע לשימוש במים ולניהול מי השופכין. נכון להיום ישראל מספקת לרשות הפלסטינאית 200 מיליון קוב מים מידי שנה, יותר מהכמות שהיא אמורה לספק למדינה פלסטינית עצמאית בחסות הסדר סופי על פי הסכמי אוסלו. בכנס שנערך לאחרונה במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, נחשף שלמרות זאת, למעלה מ-250 בארות עמוקות בלתי מורשות נחפרו על ידי הפלסטינאים בגדה המערבית, ואלה שואבות 25 מיליון קוב נוספים מידי שנה.

ואף חמור מכך, הרשות הפלסטינית חיברה כעת את מרבית הבארות הפיראטיות הללו לרשת החשמל שלה! יתר על כן, הרשות חיברה באופן בלתי חוקי מאות בארות ומאגרי מים פרטיים לקווי המים של “מקורות” כשהיא גונבת את המים של ישראל.

לדברי פרופ’ חיים גבירצמן, חוקר ומרצה להידרולוגיה באוניברסיטה העברית, חקלאים פלסטינים משקים את יבוליהם בשיטות הצפה מיושנות ובזבזניות. לטענתו, לפחות שליש מהמים הנשאבים מהקרקע על ידי פלסטינים (שוב, תוך הפרה של ההסכמים עם ישראל) יורדים לטמיון עקב נזילות בצנרת וניהול לקוי. הרשות אינה מבצעת כל התפלה של מים ולא נעשה כל שימוש חקלאי במים מטופלים (מי קולחים). למעשה 95 אחוזים מתוך 56 מיליוני הקוב של מי שופכין המופקים על ידי הפלסטינים מידי שנה לא עוברים כל טיפול לסינון והשבחה. ב-15 השנים האחרונות נבנה בגדה המערבית מפעל אחד בלבד לטיהור שפכים, וזאת למרות הקמתה של קרן תרומות בינלאומיות בסך 500 מיליון דולר המיועדת למטרה זו.

האם ממשל כזה “מוכן” בהגדרה להקמת מדינה? האם ה”רשות” הזו מוכנה להקמת מדינה הדוגלת בשלום ושיתוף פעולה לצד ישראל? התשובה היא לא! לי זה נשמע יותר כמו לה-לה לנד, לא מדינה אמיתית. לא מדינה נחמדה. בהחלט לא רעיון טוב.

וכל זאת בזמן שהרשות הפלסטינית פותחת מתקפה חזיתית נגד ישראל בפורומים בינלאומיים שונים (ומאשימה אותה בפשעי מלחמה ועוד כהנה וכהנה האשמות מסוג זה). ישראל, לעומת זאת, אמורה להמשיך להפגין שכנות טובה ולא לפעול בשום דרך שתחתור תחת “הקיום” ו”הלגיטימיות” של הרשות הפלסטינית. ישראל אמורה להמשיך לגבות עבור הפלסטינים את כספי המסים ועמלות המכס המצטברים ללמעלה ממיליארד דולר בשנה ולהעבירם לרשות. ישראל אמורה להמשיך לספק לרשות הפלסטינית מים. ישראל אמורה לאפשר לפלסטינים לייצא סחורות לשווקי ישראל  (לרבות כל אותם ירקות פלסטינים שעלות גידולם נמוכה כל-כך הודות למים הגנובים). למעשה, למעלה מ-90 אחוזים מהיצוא הפלסטיני מיועד לישראל.

כמה זמן בדיוק אמורה ישראל לאפשר למצב האבסורדי הזה להימשך?

* פורסם לראשונה בישראל היום באנגלית, 3 באוקטובר 2011.