חברי תנועת ‘אמריקאים למען שלום עכשיו’ העלו השבוע על הכתב את דבר התנגדותם לירושלים מאוחדת. בתקציר משפטי חושפני ומזעזע, התנגדה ‘שלום עכשיו’ לרישום “ישראל” בדרכונים אמריקאיים המונפקים בירושלים, משום שהדבר “יפגע ביכולת ההכרה בירושלים כבירת שתי המדינות”, ו”שלום עכשיו” מאמינה ש”כל צעד שיפגע ביכולת ההכרה בירושלים כבירת שתי המדינות, יפגע בישראל”.

הקבוצה הציגה את עמדתה בפני בית המשפט העליון בארה”ב בהתייחס לעתירה, שהובאה בפני בית המשפט על ידי עורכי הדין המכובדים מוושינגטון, נתן ועליזה לוין, בשמם של ידידיי, הרב ד”ר ארי ונעמי זיבוטובסקי מבית שמש (שבנם, מנחם, הוא האמריקאי שרישומו כיליד ‘ירושלים – ישראל’ עומד על הפרק). תיק העתירה היווה פתח לויכוח בנושא זכותה של הרשות המבצעת (הנשיאות) לקבל החלטות בנושא מדיניות חוץ, שכן כבר ב-2002 איפשר הקונגרס האמריקאי את רישומה של ישראל בדרכונם של אמריקאים שנולדו בירושלים.

אבל ב’שלום עכשיו’ הלכו והרחיקו הרבה מעבר לפרטים הטכניים החוקתיים העומדים בלב העניין. הגאון האסטרטגי, היודע-כל, מ’שלום עכשיו’ הודיע לבית המשפט כי לאחר שהעמיקו חקר לתוך כלל השיקולים ההיסטוריים, הפוליטיים, הצבאיים, הלאומיים והיהודיים הנוגעים לעניין, הגיעו למסקנה ש”האינטרס החיוני של ישראל” הוא שיהיו בירושלים “שתי בירות”!

באמת?? הטענה כי חלוקת ירושלים לשתי בירות תוביל לשלום בין היהודים לערבים, היא טעות גסה. ההיפך הוא הנכון: שיסוע ירושלים וחלוקתה לשתי ריבונויות, ערבית ויהודית, ימקמו אותה במרכז המטרה של הקרב המזרח-תיכוני, עיר שבלפסט בימיה הגרועים תיראה לידה כמו גן עדן.

כל חלק של העיר שיימסר לידי ממשל או ריבונות ערבית יהפוך באופן מיידי לשדה הקרב המדמם של המלחמות העזות המתנהלות בתוך העולם הערבי בנוגע ללגיטימציה, לאידיאולוגיה ולאורח החיים המוסלמי.

מי בדיוק ימשול  במזרח ירושלים “הערבית”? האם תהיה זו התנועה הלאומית פלסטינית החילונית ההולכת ונחלשת (שהשפעתה בגדה המערבית זמנית, במקרה הטוב), או החמאס האיסלמיסטי הקיצוני (המבקש בגלוי להשמיד את ישראל), או כוחות ההרס המסופחים לאל-קעידה (שכוחם בשטחים הולך וגדל), או התנועה האיסלאמית הערבית-ישראלית האלימה, ההולכת ומקצינה (המהווה כוח עיקרי מאחורי התסיסה בהר הבית), או הירדנים (שלהם טענה מבוססת להנהגה ערבית של העיר בכפוף לחוזה השלום שנחתם עם ישראל ב-1994), או המרוקאים (העומדים בראש ‘הוועדה העליונה לענייני ירושלים’ של הליגה הערבית), או הסעודים (שמחשיבים את עצמם האפוטרופסים האמיתיים של אתרי הקודש המוסלמיים)?

כל אלה יבקשו להפגין את עליונותם ולחזק את הלגיטימיות שלהם בעולם המוסלמי באמצעות שליטה על ירושלים הערבית, תוך הפגנת תוקפנות כלפי מה שנותר מירושלים היהודית. יש דרך טובה יותר להוכיח נאמנות למטרה המוסלמית מלתקוף את שרידי הנוכחות הישראלית בעיר? מה עוד שמאחר ויעמדו לרשותם בסיסי פעולה בחציה המזרחי של העיר (ששכונותיו לא יהיו עוד תחת שלטון ביטחוני ישראלי), יהיו מעשי טרור כאלה כה קלים לביצוע. מפתים כל כך.

איזו משפחה ישראלית תלך ברגל עם ילדיה לכותל המערבי בערב שישי דרך מחסומים וסמטאות הומות סיורים של המשטרה הפלסטינית? (אולי משפחותיהם של פעילי ‘שלום עכשיו’?) איזו קבוצת ‘תגלית’ תערוך קניות בקניון ממילא שלרגלי שער יפו, כשצלפים פלסטינים או צלפי הליגה הערבית עומדים ממעל על חומות העיר העתיקה? איזו קבוצת נוצרים אמריקאית תצעד לאורך דרך הצלב ברובע הנוצרי והמוסלמי של העיר העתיקה, כשמשמרות הצניעות של חמאס או של הסעודים נטפלות לנשים? איזו חברת הייטק תשקיע בירושלים כשיתחילו טילי הקסאם לעוף משיח ג’ראח לכיוון הר החוצבים?

“אמריקאים למען שלום עכשיו” ואסטרטגים מלאי רצון טוב אחרים המתכננים את עתידנו, כדאי שיזכרו, רק שליטה ביטחונית ישראלית מלאה על ירושלים רבתי מאוחדת מונעת מהעיר להפוך לקדירה מבעבעת של עימותים. אין בעולם כוח שומר-שלום “נייטרלי” שיעשה עבודה רצינית או טובה יותר מזו שעושים הצבא והמשטרה הישראליים בשמירה על ירושלים כאזור נקי מפעילות עוינת. כך גם אין כל בסיס עובדתי להאמין ששליטיה הערביים של ירושלים ישמרו על כלל הזהב הישראלי המתיר חופש פולחן מלא בעיר.

לא אלה המבקשים להיות שליטיה הערביים של ירושלים המזרחית, ש”אמריקאים למען שלום עכשיו” רוצים בהחלטיות רבה כל-כך להזמין פנימה, ולא הקהילייה הבינלאומית, ישמרו כהלכה על האינטרסים היהודיים, הנוצריים והמערביים בירושלים. ישראל היא היחידה המסוגלת לכונן משמורת אחראית ואמינה על העיר.

ואם כבר מדברים, אז הנה עוד אמת שאינה תקינה פוליטית אך יש לאמרה בקול ברור. ישראל זקוקה, שואפת, ואכן מפתחת את ירושלים כעיר שפויה, פורחת ומושכת לתושביה ומבקריה. ירושלים היא גולת הכותרת של העם היהודי לדורותיו ושל מדינת ישראל המודרנית. לעומת זאת, לערבים ולפלסטינאים לא באמת אכפת מירושלים. מעולם לא היה להם אכפת. למעשה, אם הסכסוך והעוני יהרסו את ירושלים ויביאו לחורבנה לאלף השנים הבאות, הם יראו בזה ניצחון, ובלבד שהיא תאבד גם ליהודים. חלוקת ירושלים תהרוס את העיר. היא תגווע, בכל המובנים – תרבותית, דתית, וכלכלית.

לפיכך התביעה לבקע את ירושלים לשני חלקים אינה חכמה, ואינה הוגנת, הן מנקודת המבט היהודית ההיסטורית, והן מבחינת תרומתה הנכבדת של ישראל לעיר. תביעה כזו מהווה מכשול בפני השלום, היא בוודאי אינה עוזרת להביא שלום עכשיו. לא העצומה של משפחת זיבוטובסקי “מסכנת את האינטרסים החיוניים של ישראל”, אלא תביעתה של “שלום עכשיו” לחלוקת ירושלים.

במהלך הדיון שנערך בבית המשפט העליון של ארה”ב בעניין זיבוטובסקי, ציינה השופטת סוניה סוטומאיור שעניין הדרכונים אינו הדרך הטובה ביותר באמצעותה יכול הקונגרס ללחוץ על הממשל לשנות את מדיניותו בנושא מעמדה של ירושלים. הקונגרס יכול, למשל, לעכב את מינויו של שגריר או לסרב למימון שגרירות, אמרה השופטת. השופט אנטונין סקליה הסכים איתה, וציין שלקונגרס “יש מקלות רבים מספור באמצעותם הוא יכול להכות את הזרוע המבצעת”.

אני קורא לקונגרס, ולאמריקאים הציונים באשר הם, להיענות לאתגר שהעמידו סוטומאיור וסקליה. אין להשאיר זאת רק בידי הזיבוטובסקים הנאמנים של ישראל. יש להניע את הממשל למדיניות מציאותית ומכובדת יותר באשר למעמדה של ירושלים כעיר מאוחדת תחת ריבונות ישראלית.

* פורסם לראשונה בעיתון ישראל היום באנגלית בתאריך 11 בנובמבר 2011.