פורסם בישראל היום באנגלית: 30.01.2012
בוב וודוורד וקרל ברנשטיין חשפו את ההתנהלות הפושעת מאחורי ווטרגייט לאחר ששעו לעצתו של המקור המסתורי שלהם הידוע בכינוי ‘גרון עמוק’. “לכו בעקבות הכסף”, יעץ להם ‘גרון עמוק’, וכך עשו, כל הדרך עד נשיא ארצות הברית, ריצ’רד ניקסון.
כך גם ברשות הפלסטינית. נתיב הכסף, המממן את הקיפאון המדיני, את הסרבנות ואת המתקפה הדיפלומטית על ישראל, מוביל ישירות ממחמוד עבאס לבנקאי המרכזי שלו, האיחוד האירופי.
בשבוע שעבר הכריז האיחוד האירופי כי יעביר 70 מיליון דולר לאונר”א, התרומה הבודדת הגדולה ביותר שהועברה אי פעם לאונר”א. קתרין אשטון, הממונה על קשרי החוץ של האיחוד האירופי, אמרה שהתרומה “מייצגת את מחויבותנו המתמשכת לפליטים הפלסטינים”.
זה סיפור ישן. תשאלו את עצמכם: מי היה המממן העיקרי של הרשות הפלסטינית ו”הפליטים”?
רוב הזמן זו לא הייתה ישראל, אם כי בימי רבין ופרס גם ישראל חטאה בסיוע לרשות הפלסטינית באמצעות תשלומים שהתבצעו ישירות לחשבון בנק סודי בתל-אביב שהוחזק על ידי יאסר עראפאת עצמו.
ממשלת שרון עכבה בידיה 1.5 מיליארד דולר מכספי המסים ועמלות המכס שנגבו על ידי משרד האוצר הישראלי עבור הרשות הפלסטינית. לאחר מכן השתמש שר האוצר סילבן שלום בכספים המוחרמים לכיסוי חובותיה של הרשות הפלסטינית לחברות וארגונים ישראליים כמו חברת חשמל. שר האוצר הנוכחי, ד”ר יובל שטייניץ, ניסה לעשות בשנה שעברה תרגיל דומה לאחר שהרשות הפלסטינית קראה להכרה חד צדדית באו”ם, אולם הקבינט המדיני שחרר את הכספים לרשות תחת לחץ בינלאומי.
מי, אם כן, מתפיח את כיסיהם של הרשות הפלסטינית ושל אונר”א? ארה”ב וקנדה קיצצו זה מכבר בכספי הסיוע לאונר”א, מיד לאחר שנכחו בשחיתות הפושה בארגון ובדרכו להנציח את תחושת הקורבן הפלסטינית. בנוסף, הגבילו את הסיוע לתכניות פיתוח ברשות הפלסטינית רק לפרויקטים המנוהלים על ידי גורמים מערביים ומקדמים רפורמות במגזר הממשלתי והביטחוני.
מה לגבי האחים הערביים של עבאס? ממש לא. הם מעולם לא גיבו את דבריהם בתמיכה פיננסית משמעותית. אפילו הדברן הגדול מכולם, סאדאם חוסיין, העדיף להעביר את “מענקי השהידים” שלו ישירות למשפחותיהם של מחבלים מתאבדים, ולא לעבור דרך תקציב הרשות הפלסטינית.
התשובה הנכונה היא האיחוד האירופי. האיחוד האירופי הוא השוגר-דדי רחב הלב של הרשות הפלסטינית, אבא דב הנדיב והשופע כל טוב של ערפאת ועבאס, צנצנת הדבש העמוקה ביותר שהפלסטינים יכלו לקוות לה.
כבעל מניות מספר אחת ברשות הפלסטינית, האיחוד האירופי בונה על עבאס מגדלים גבוהים. כל-כך גבוהים שמנהיגי האיחוד האירופי מתקשים לקבל את העובדה שהרשות הפלסטינית חרגה מהאשראי שלה ובגדול.
בחישוב כולל, האיחוד האירופי שפך למעלה מ-3 מיליארד דולר על תמיכה ברשות הפלסטינית מאז אוסלו, בנוסף לכספים שנתרמו בנפרד על ידי מדינות ספציפיות באיחוד האירופי ובנוסף לתמיכה באונר”א. זה כולל הכול, ממוצרי מזון ושירות בריאות דרך הדרכות וציוד לכוחות המודיעין והשיטור של הרשות הפלסטינית, ועד משכורות ליותר מ-50,000 פקידי הרשות.
בעולם ההומניטארי מדובר בסכום עצום, בסדר גודל ששום אזור או מדינת עולם שלישי אחרת לא יכולה אפילו לחלום עליו. אז היכן פירותיה של הנדיבות הנשגבת הזו? היכן השכונות החדשות של פליטים פלסטינים, מיזמי התשתית החדשים, הפארקים התעשייתיים המצליחים, חממות העסקים הקטנים ומוסדות החינוך המשגשגים הנמצאים כולם תחת מעקב קפדני של פקחי האיחוד האירופי לאיכות ויעילות?
וחשוב מכך, היכן המתינות הדיפלומטית ורוח שיתוף הפעולה עם ישראל שכל הכסף הזה אמור היה לייצר? בל נשכח: במשך למעלה משני עשורים אומרים לנו שהרדיקליות והסרבנות הפלסטינית יתפוגגו להם עם בוא הפיתוח הכלכלי …
קחו בחשבון שבריסל מימנה והכשירה את תחנת הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית מאז היווסדה. היא אפילו בנתה מחדש את מגדלי האנטנה של הטלוויזיה לאחר שישראל הפילה אותם במהלך מבצע חומת מגן. מדובר באותה טלוויזיה המשדרת מסרים של ג’יהאד נגד יהודים ומהללת ומאדירה את שמם של מחבלים מתאבדים.
קחו בחשבון שמערכת בתי הספר של הרשות הפלסטינית נהנתה מהשקעה של למעלה מ-600 מיליון דולר מכספי האיחוד האירופי מאז 1994, לרבות כספים שהוקצו לכתיבה והפקה של חוברות הלימוד הרשמיות של הרשות הפלסטינית. אני לא צריך לספר לכם שהספרים הללו מכחישים כל תביעה יהודית על ירושלים וישראל, שרוצחים שהידים זוכים שם להלל ויקר, ושישראל כלל אינה מופיעה על המפות המצוירות בכרכים מפוארים אלה שהופקו במימון האיחוד האירופי.
קחו בחשבון שתחת אונר”א, המחיל את המונח “פליט” על כל צאצאיהם של הפליטים הפלסטינים לדורותיהם (בניגוד לכל פליט אחר בעולם), תפח מספר “הפליטים” כביכול הפלסטינים מ-600,000 ב-1948 ל-7 מיליון היום! ומשימתו של אונר”א? להנציח את מעמדם כאזרחים סוג ב’ היושבים במחנות פליטים, במקום לשלבם וליישבם במדינות המארחות. למטרה זו, זקוק אונר”א לעוד 70 מיליון דולר מהאיחוד האירופי, והסכום ממשיך לעלות.
בפורום הכלכלי העולמי שהתכנס השבוע בדאבוס, ביקשו מנהיגים ערביים מלוב, טוניס, מצרים ומדינות אחרות לשכנע את מנהיגי המערב להשקיע מיליארדים בניצניהן של “הדמוקרטיות המוסלמיות” החדשות. תשקיעו בנו, אל תחששו מאתנו, אמרו.
הניסיון המצער עם הרשות הפלסטינית צריך לשמש סימן אזהרה בוהק. אם התמיכה המערבית לא תהיה מותנית, באופן בלתי נתון לפשרות, בקיום דמוקרטיה אמיתית ובביצוע רפורמות בזכויות האדם, ואם לא תנוהל בקרה קפדנית אחר התוצאות בשטח, יהיה זה כסף שירד לטמיון, או גרוע מזה, מימון של מגמות קיצוניות והרסניות.
