נועם שליט מספר לנו ברוב חוצפתו שאילו היה פלסטיני היה מנסה לחטוף חייל צה”ל. הגיע הזמן לומר לו: מספיק! פקעה סבלנותנו להצהרותיך המגמתיות ולדבריך חסרי הרגישות.
פורסם לראשונה בישראל היום באנגלית, 16 במרץ 2012
בריאיון שנתן השבוע לערוץ 10, אמר נועם שליט ש”אילו היה פלסטיני היה מנסה לחטוף חיילים”. “גם אנחנו חטפנו חיילים בריטיים כאשר לחמנו לחופש”, אמר שליט. ולמען הסדר הטוב, הוסיף שתמך בניהול משא ומתן עם חמאס. “אני בעד לדבר עם כל מי שרוצה לדבר אתנו.”
הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולהגיד לנועם שליט לשים מחסום לפיו.
במשך זמן רב, התייחס הציבור הישראלי אל שליט האב באהדה וסלחנות, גם כשהסתובב ברחבי המדינה מאשים את ממשלת ישראל (ולא את החמאס) בשבי הממושך של בנו, גם כאשר כינה את ראש הממשלה בכינויי גנאי מעליבים, גם כשהאשים למעשה את המנהיגים הישראלים ברצח בנו, גם כשקטע במחאה את טקס הדלקת המשואות הממלכתי, וגם כשהפך על פיה את מדיניות הביטחון וההגנה של המדינה הזאת בכל הנוגע לטרוריסטים ושבויים בעזרת קמפיין מבריק שלא בהכרח שרת את האינטרסים של מדינת ישראל.
אבל כולנו סלחנו לנועם שליט משום ש, ובכן, הוא נלחם על חיי בנו ומי יכול היה לשפוט אותו במצב כזה? אף אחד לא רצה להיות בנעליו. אז נתנו לו קרדיט עצום. הלחץ הרגשי שהפעיל על כולנו היה אדיר והציבור הישראלי נכנע, האהדה והחמלה שלנו השתלטו עלינו – לטובת גלעד, נועם, וכל משפחת שליט.
כעת, עם חזרתו של גלעד למצפה הילה לאחר עסקת הענק השנויה במחלוקת והופכת הקרביים עם החמאס, שבמסגרתה שוחררו למעלה מ-1,000 מחבלים תמורת טוראי שליט, היה צריך נועם שליט להבין שהגיע השעה לשוב אל דל”ת אמותיו ולהתמקד בשיקום בנו ובגידול ילדיו האחרים. המניפולציות שהפעיל על רגשותינו ועל מדיניות הממשלה היו צריכות להסתיים כאן. הוא היה צריך להבין שהקרדיט שהציבור נתן לו נגמר, ושהביטויים הציבוריים היחידים שהוא זכאי להם בשלב זה הם של אסירות תודה.
רק תזכורת: כשצה”ל התנקש ביום שישי שעבר בזוהיר אל קייסי, מזכ”ל ועדות ההתנגדות העממית בעזה, נהרג גם הנהג שלו, שהיה במקרה אחד מאסירי החמאס ששוחררו בעסקת החילופים עם גלעד שליט ושטרם שחרורו חתם על התחייבות בכתב כי לא יחזור לפעילות חבלנית (אין ספק כי באותה עת היו שני הלוחמים בדרכם לתה מנחה תוך שהם דנים בדרך הטובה ביותר לעשות שלום עם משפחת שליט היקרה ועם ישראלים נחמדים אחרים באשר הם).
מציאות כואבת זו צריכה הייתה להשתיק את נועם שליט.
אבל לא! מסתבר שאסירות תודה ושיקול דעת הם לא הקטע שלו. בחוסר תבונה כי רב החליט שליט לרוץ לכנסת ברשימה של מפלגת אופוזיציה, ועל הדרך לסטור לראש הממשלה בפרצופו. אותו ראש ממשלה שעשה את ההחלטה הקשה ושחרר מחבלים תמורת בנו. ואז עבר שליט לביזוי נתניהו, תוך שהוא פוטר את החלטתו לשחרר את גלעד שליט כמונעת רק מסקרי דעת קהל. “אני חושב שראש הממשלה רואה המון סקרים”, אמר שליט לערוץ 10. “כל אחד מהסקרים הראה ש-70 אחוזים מהציבור רוצה עסקה וזה הגיע אפילו ל-80 אחוזים. נתניהו ראה שהציבור לא ייתן שהמקרה של רון ארד יחזור על עצמו”.
עכשיו אומר לנו נועם שליט ברוב חוצפתו שאילו היה פלסטיני היה גם הוא מנסה לחטוף חיילים ישראלים. בדברים אלה הוא מצדיק את חטיפות החיילים, מעודד את החמאס לתפוס ולענות בחורים ישראלים נוספים, גם להם משפחות אוהבות, ומכפיש את זכרו של מנחם בגין (כשהוא משווה את פעולות האצ”ל לאלה של החמאס).
אבל לחוצפה של שליט יש גם רבדים עמוקים יותר, שהרי הוא זה הנושא באחריות, החלקית לפחות, לחשבונאות המכוערת לפיה כדאי לפלסטינים לחטוף חיילים ישראלים! הערבים יודעים שתמיד יהיו אנשים כמו נועם שליט שיעוררו את דעת הקהל לתמוך בחילופי אסירים מסוכנים ומחוסרי כל פרופורציה.
התגובה הטבעית להכרזות קהות רגש וכפויות טובה אלה היא לבטל אותן כדברי בלע מגוחכים היוצאים מפיו של אדם מיוסר שעבר גיהינום. הוא לא לגמרי הגיוני, נועם שליט המסכן, בואו פשוט נתעלם מעלבונותיו הנמהרים.
אבל למקרה שנועם שליט יראה בשתיקה הקולקטיבית שלנו יותר מאשר הבלגה גרידא, אני חושב שהגיע הזמן לומר לו ישירות: מספיק! נגמרה לנו הסבלנות להכרזות חסרות הרגישות והמגמתיות שלך. תחזור הביתה, תפסיק להביך את בנך ואת עצמך, ולהעליב את כולנו.
התלמוד מורה לנו לא לשפוט אדם בצערו, ואכן היה זה הולם להבליג על התנהלותו הנצלנית של נועם שליט כל זמן שהיה בנו בשבי. אבל עכשיו שגלעד שוחרר והסבל נגמר, איננו צריכים לשאת עוד את עלבונותיו של שליט האב.
