ניצחונו המפתיע של הרפובליקני בוב טרנר אתמול בבחירות לקונגרס כנציג מחוז ניו-יורק, מחוז הנחשב דמוקרטי ויהודי במובהק, הוא קו פרשת המים המציין, כך אני מקווה, את תחילת סופה של נשיאות ברק אובמה. אובמה עכשיו חלש באמת. ניתן להביס אותו.
המרוץ לאיוש המושב סוקר מקרוב ונתפס כמדד להערכת עמדות הציבור ביחס לנשיא אובמה. הרפובליקנים בקשו לתעל את חוסר שביעות הרצון של הבוחרים ממדיניותו הכלכלית של אובמה ל”משאל עם” על נשיאות אובמה.
הקול היהודי עמד במוקד עניין. אד קוץ’, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר ודמוקרט בכיר, דחק בבוחרים לשלוח לנשיא אובמה מסר של אי שביעות רצון בנוגע למדיניותו כלפי ישראל. מחוז קונגרס זה מאכלס את הקהילה היהודית הרביעית בגודלה מבין מחוזות הקונגרס עם כ-173,000 יהודים, וכשליש מהבוחרים הפעילים במחוז הם יהודים. נראה כי קריאתו של קוץ’ היתה לה השפעה.
מובן שדמוקרטים כמו דבי וסרמן שולץ, חברת הקונגרס ויושבת ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית, כבר מנסים להפחית מחשיבות התבוסה, בטענה שמחוז ניו-יורק ייחודי בריכוז הגבוה של יהודים אורתודוכסים ורוסים, וכי בסופו של דבר למרוץ אין כמעט משמעויות כלל-ארציות.
אבל או שהיא עובדת על עצמה או שהיא מסנגרת על הצד שלה. מאז ומעולם שלטו הדמוקרטים במחוז התשיעי של ניו-יורק, אפילו בתקופות הכלכליות הקשות ביותר. הם החזיקו במושב זה במשך למעלה מ-90 שנה.
מאות אלפי דולרים נשפכו במהלך קמפיין הבחירות הזה על המועמד הדמוקרטי שהובס, דייויד ופרין. דמוקרטים בעלי שם הביעו את תמיכתם בו, מושל ניו-יורק קואומו והנשיא לשעבר קלינטון הקליטו הודעות טלפוניות אוטומטיות שקראו למצביעים להצביע לוופרין, וסנטור מדינת ניו-יורק, צ’רלס שומר, שייצג בעבר את המחוז התשיעי, עמד לימינו של ופרין. ופרין, יהודי שומר מצוות, תומך נלהב של ישראל ובן למשפחה ידועה במחוז, הפסיד במרוץ. אובמה הפסיד את זה בשבילו.
עבור אלה החוששים מכהונה שנייה של אובמה, מדובר בחדשות טובות. אובמה אינו בלתי-מנוצח, גם אם שורת המועמדים הרפובליקנים לנשיאות חלשה משהו.
איני מקבל את הטענה שהמצביעים בתחרות טרנר-ופרין הולכו שולל על ידי זורעי בהלה למיניהם או שדפוסי ההצבעה הושפעו מאינטרסים קהילתיים צרים כמו היחס לישראל. אני סבור שהיא מייצגת את האינסטינקטים הבריאים הרווחים בקרב המצביעים שהבינו כי אובמה הוא במקרה הטוב חסר-אונים ונאיבי ביחסו לשיקום הכלכלה האמריקנית וכי הוא מזיק למעמדה של אמריקה בעולם.
וככל הנוגע לישראל, כן בהחלט, היהודים חרדים מפני הארכת כהונתו של אובמה בתפקיד. ויש להם סיבות טובות. פעמיים הפתיע אובמה את המנהיגים הישראלים עם יוזמות דיפלומטיות בעייתיות הנוגעות למגעים בין הישראלים לפלסטינים. בנוסף, סלידתו מנתניהו ברורה. לעולם אין לו מילה רעה להגיד על המנהיגות הפלסטינית הסורחת וקשת העורף, או על גסות הרוח של מנהיגי סוריה או טורקיה. גם לא נראה שהוא עושה הרבה כדי לעצור את תנופת הגרעין האיראני.
הפחד המושרש מפני כהונה שנייה של אובמה טורד את מנוחתו של כל יהודי, אמריקני או ישראלי, שאכפת לו מישראל. אובמה משוחרר מאילוצים מבית יעשה לישראל חיים קשים, והמקרה של ג’ימי קרטר הוא דוגמא מאלפת.
מסיפרי הזיכרונות שפורסמו לאחר תבוסתו בבחירות לכהונה שנייה ב-1980, ידוע לנו שב-1978 שכנע הנשיא דאז, ג’ימי קרטר, את נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לחתום על הסכמי קמפ-דייויד, אף שסאדאת לא היה שבע רצון מהם, על ידי כך שהבטיח לו שהוא, קרטר, ‘יטפל’ בישראל בקשיחות במהלך כהונתו השנייה. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו…
מאז הספיק קרטר לחשוף את רגשותיו האמיתיים כלפי ישראל בשורה ארוכה של ספרים ונאומים, שבהם תייג את ישראל כמדינת אפרטהייד, קרא לקיום שיחות עם החמאס, ובאופן כללי נתן את שמו כמעט לכל יוזמה בלתי-ידידותית שהתרקמה כנגד ישראל בשם ‘זכויות האדם’ ושמטרתה לבודד את ישראל.
תודה לאל שקרטר לא זכה בכהונה שנייה! כהונה שנייה של אובמה עלולה לטמון בחובה סכנות דומות.
* פורסם לראשונה בישראל היום באנגלית, 14 בספטמבר 2011.
