פורסם בישראל היום באנגלית: 02.01.2012
פניו של העולם האורתודוכסי והאולטרה אורתודוכסי השחירו בשבועות האחרונים (משחק המילים מכוון) עם פרסום המקרים השונים של אפליית נשים, אלימות כלפי ילדות בית ספר, אלימות כלפי ערבים והתקפה על בסיס צבאי ועל קצין צבא בכיר. הרוב השפוי (אם כי אולי נוח וצייתן מידי) של היהדות החרדית אינו שותף לחשיבה מעוותת ולהתנהגות מבישה זו. ולמרות זאת, בעיני הציבור הרחב הוכפש שמו של המגזר כולו מעצם הקישור בינו לבין הפעילים הקיצוניים.
החדשות הטובות הן שהרוב השפוי משמיע כעת את קולו בראש חוצות. רבני הציונות הדתית (וכמה מן הרבנים החרדים), שהתקפותיהם ופעולותיהם הפסולות של הגורמים הפנאטיים המאכלסים את השוליים הסהרוריים של החברה החרדית דרבנו אותם לפעולה, ביקשו להשמיע קול שקול והגיוני, הן בתוך קהילותיהם והן מחוצה להן. חבל שקולם של מנהיגים מתונים אלה אינו זוכה לתהודה עיתונאית הולמת. (אני יכול רק להניח שמקומה של הנורמליות בסיקור העיתונאי נופל מזה של הקיצוניות).
כמעט כל ראשי ישיבות ההסדר גינו באופן ברור וחד משמעי את ההתקפה על מפקד צה”ל ועל בסיס הצבא באזור בנימין, כמו גם את הצתת המסגד וההשחתה של רכוש ערבי. כל מועצות רבני הציונות הדתית, מוועד רבני “צהר” עד “ישראל הצעיר”, והרבנים העירוניים הראשיים, הביעו באופן ברור את סלידתם המוחלטת מהתנהגות כגון זו. כל עלון שבת שיצא לי לקרוא בבית כנסת בשבועות האחרונים (ויש עשרות מהם!) כלל גינוי בוטה של אלה המשתמשים באלימות, וביקורת חריפה על המחשבה הדתית המעוותת העומדת בבסיסה של אלימות זו.
הרב משה ליכטנשטיין, אחד מראשי ישיבת ההסדר הר עציון (ובנו של מייסד הישיבה הרב ד”ר אהרן ליכטנשטיין, ממנהיגיהן הבולטים של ישיבות ההסדר), התמודד באומץ עם הקיצוניים בתוך הציונות הדתית שהצהירו כי האזנה לשירת נשים בטקסים צבאיים הינה אסורה ואף שקולה לשמד. הרב ליכטנשטיין שטח בפני תלמידיו ניתוח הלכתי מדוקדק (ועודד את פרסום הדברים) המראה כי קיימות בהלכה דעות מקלות המתירות לנשים להופיע ולשיר בציבור, וטען כי ניתן וכדאי להסתמך על תפיסות מבוססות אלה בצבא ובמסגרות ציבוריות אחרות, לרבות בכינוסים פנימיים של הציונות הדתית.
“חייבים לאפשר לנשים כמה שיותר ביטוי אישי ודתי. כל מי שרוצה לסמוך על זה ולהתיר שירה שאיננה גורמת להבלטת הנשיות, סומך על דעה לגיטימית לחלוטין” אמר. “כשערכים חשובים כמו שירות לאומי ואחדות לאומית מתווספים לתמהיל השיקולים ההלכתיים, ברור שטעות לעורר תסיסה ועוינות סביב שירה שגרתית של נשים בטקסים צבאיים ולהבדיל את עצמך מהציבור בדרך זו. קנאות בסוגיה זאת מפעילה פעמוני אזהרה בכל גיד בגופי”, אמר הרב ליכטנשטיין.
בימים אלה מוקם פורום חדש של רבנים אורתודוקסים תחת השם הזמני “בית הלל: מנהיגות רבנית קשובה”. מטרתו של הפורום לתת ביטוי גלוי להשקפות שונות בנושאים העומדים על סדר היום מנקודת מבט “ציונית, מודרנית, דמוקרטית וסובלנית”. “בזמן האחרון”, כותבים מייסדי הקבוצה החדשה, “נראה כי העמדות הנציות במסורת היהודית הן פעמים רבות נקודת המבט היחידה הבאה לידי ביטוי בשיח הציבורי בכל הנוגע לנושאים שעל סדר היום. אנו מבקשים להציע נקודות מבט שיתנו ביטוי לתחכום, לסובלנות, למורכבות ולעוצמה הרוחנית של היהדות בעידן המודרני”.
בין המייסדים של מועצת רבנים צעירה ומודרנית זו נמצאים גם הרב אמנון בזק מישיבת הר עציון, הרב צחי הרשקוביץ מפתח תקווה ואוניברסיטת בר-אילן, הרב רונן לוביץ’ מניר עציון ואוניברסיטת חיפה, הרב חיים נבון ממודיעין והרב רונן נויבירט מרעננה. יישר כוחם.
כעת הגיע זמנו של העולם החרדי להפגין מידה דומה של בהירות בכל הנוגע למחויבותו לדרך ארץ ולצו ההיגיון, הן בתוך עולם ההלכה והן בנקודות ההתממשקות שלה לציבור הישראלי הרחב.
הרב עובדיה יוסף דיבר נגד הפרדה מוגזמת בין גברים לנשים ונגד פעולותיהם של החרדים הקיצוניים, ביניהן גם ענידת טלאי צהוב במחאה נגד “אימפריית הרשע הציונית”. אולם רק מעטים ממנהיגיו הבולטים של המגזר החרדי האשכנזי (ליטאים או חסידים) השמיעו את קולם באופן ברור נגד הקיצוניים. ידידיי החרדיים מספרים לי שאין בכך צורך. “תשעים ותשע פסיק תשע מהאנשים בחוגים החרדיים”, הם אומרים, “יודעים שאלימות והתנהגות מכוערת כמו יריקות הינן אסורות. אף אחד אינו מבקש לכפות על הציבור החילוני בכוח הפרדה בין גברים ונשים, לא באוטובוסים ולא בשום מקום אחר. אף אחד לא לוקח ברצינות את המיעוט הקיצוני של תולדות אהרון, שומרי אמונים, סאטמר וסיקריקים”, הם טוענים.
אומר בריש גלי: זה לא מספיק. ההנהגה החרדית הבכירה צריכה לפעול במרץ ובגלוי כדי לשלול את הלגיטימציה, לבודד ולמגר את התופעות הקיצוניות, לטובת החברה החרדית בכללה ולטובתנו אנו.
לרוע המזל, נדמה כי ההנהגה האשכנזית הבכירה עסוקה בדברים אחרים. בשבוע שעבר, פורסמה איגרת חשובה, לכאורה בשם הרב יוסף שלום אלישיב (בכיר הרבנים של החרדים הליטאים), שקראה להחרים את ההשתתפות במסלולים המיוחדים לשילוב חרדים בצבא, בשירות הלאומי ובאקדמיה. זוהי קריאה שתידון את החברה החרדית לעוני ולבידוד מתמשך, ותביא להרחבת הפערים בין החרדים לציבור הרחב עד לרמות בלתי נסבלות. כולי תקווה שהרב אלישיב אינו עומד מאחורי איגרת זו, ושהציבור החרדי ידע שלא ללכת כעבד נרצע אחר הוראה מצערת זו.
