מאת דוד מ’ ויינברג, ישראל היום, 6.10.2013
ראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם הערב במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים על “האתגרים של מדינת ישראל”. להלן הדברים שהייתי רוצה לשמוע מפי ראש הממשלה:
אזרחי ישראל: בעודי מביט לעבר העתיד, יש בי ביטחון בכל הנוגע למה שהוא צופן עבור מדינת ישראל. למרות הביקורת הקשה הנמתחת מדי פעם על ישראל, למרות רעידות האדמה האיסלאמיות הגורמות לזעזועים באיזור שמסביבנו, למרות המחלוקות הפנימיות העמוקות הצצות מדי פעם, למרות כל האתגרים – ישראל היא מדינה חזקה והיא נעה בכיוון הנכון.
ישראל היא דמוקרטיה תוססת, עם כלכלה איתנה ועם פסיפס של אזרחים יצירתיים ופטריוטיים במיוחד. אנחנו המרכז הרוחני והדמוגרפי של העולם היהודי. אנחנו מייצרים ומייצאים טכנולוגיה מעוררת סקרנות; יצירות המופת בתחום האומנויות שלנו עוצרות נשימה, כמו גם המחקר שנערך פה. באיזורנו. אין שני לצבא ההגנה לישראל מבחינת יכולות, מוטיבציה, ציוד, מודיעין והכשרה; יש ביכולתו להתמודד עם כל מי שמעמיד בפניו אתגר. יריבינו חלשים והחברות שלהם, למרבה הצער, במשבר נוראי.
ישראל אם כן, היא מדינה עמידה מאוד. לאזרחי ישראל יש יכולת עמידה איתנה גדולה מהרגיל. אנחנו מאמינים בצדקת הדרך שלנו במסענו ההיסטורי, ולכן יש לנו כוח אדיר.
אני יודע שבשנים האחרונות התפתחה ספרות עניפה המבליטה את חסרונותיה האמיתיים והמדומיינים של ישראל. היא גם מדגישה את “הבדידות הגוברת” שלנו, ואפילו מציבה סימן שאלה בכל הנוגע ללגיטימציה שלנו והעמידות של החלום הציוני. אני שולל מכל וכל את הגישה הקודרת הזאת.
נכון שאנחנו מדינה קטנה ויש לנו תלות גדולה במעצמות ובבנות ברית עוצמתיות. אך אם נעשה ניתוח קר ומעמיק של מאזן הכוחות של ישראל ומתנגדיה, ואם נעריך נכונה את מעמדה הבינלאומי של ישראל, נגלה שישראל אכן במצב איתן.
שטויות וחוסר אחריות
איננו לבד! איננו מבודדים! הקשרים שלנו עם ארה”ב מושרשים וממוסדים והתמיכה שלנו בקרב אזרחי ארה”ב חוצה מגזרים ונטועה עמוק בלב. יש לנו צבאות שלמים של חברים נוצרים ברחבי העולם אשר מתפללים עבורנו ועושים הסברה עבורנו על בסיס יומי. יחסינו עם המעצמות שבדרך, סין והודו, טובים וגדלים בהדרגה. הדבר נכון גם לגבי מדינות מוסלמיות מחוץ למזרח התיכון.
כמובן, לא אוכל להתכחש לכך שהמשך הסכסוך עם הפלשתינים מכרסם בתמיכה בישראל במקומות שונים בעולם. הגעה להסכם עם הפלשתינים והתקדמות במאמצים ליישוב הסכסוך הוא ערך בפני עצמו, והוא יעזור למצבה של ישראל בעולם. לפיכך אני רואה את עצמי מחויב לעשות את מיטבי על מנת להשיג איתם שלום, אם ההנהגה הפלשתינית תהא מוכנה להתפשר למען מטרה זו ותכשיר את הקרקע בקרב הציבור הפלשתיני באופן שרעיון השלום עם ישראל יהיה מקובל עליו.
אך אני מעוניין לפרק מן היסוד את הטענה הנשמעת מאהוד אולמרט ומאחרים (ומצד ג’ון קרי, בעקיפין) כי ללא הקמתה המהירה של מדינה פלשתינית “ישראל תגיע לסופה”, “החלום הציוני של מדינה יהודית ודמקורטית ייגמר” ו-“יחסי ישראל-ארה”ב יתמוטטו”.
אלו שמדברים בצורה כה סופנית מדברים שטויות ומתנהגים בחוסר אחריות. מדובר בשטויות, כי עתידה של ישראל ויחסיה עם העולם אינם תלויים בפלשתינים או בהתחשבותה של ישראל בכל מאווייהם וחלומותיהם. מדובר בחוסר אחריות, בגלל שהנסיונות לדחוף את ישראל לביצוע הסכמים “שלא סובלים דיחוי” נטולי בסיס איתן וחסרי תוחלת עם פרטנר שאינו בשל להסכם – הם סוג של הזנחה פושעת.
תפקידי לשמר את זכויותיה של ישראל ועל האינטרסים שלה לטווח הארוך. תפקידי להתנגד לדיפלומטיה קלוקלת וקנאית המנוהלת על פי רגשות שעתידה להסתיים ללא שלום. אני אומר כן לסיכונים למען השלום; לא לסיכונים מגוחכים ופזיזים. חלון הזדמניות של שלום – כן. “ההזדמנות האחרונה לשלום שאחריו תהיה קטקסטרופה” – לא.
אי אפשר לשפצר באמצעות לחיצות ידיים
הסכמי אוסלו הוכיחו כי אנו מוכנים לחלוק את ארץ ישראל עם הפלשתינים, אם כל בלב כבד. אבל, הם גם לימדו אותנו מה הסכנות הגלומות בוויתורים מהירים מדי שלא הוקדש להם זמן מחשבה סביר. הם גם הוכיחו כי היתה זו טעות אדירה להתעלם מהיעדר האופי הדמוקרטי של הפרטנר שלנו לשולחן הדיונים. החברה הישראלית שילמה מחיר כבד מנשוא בעד אותו ניסוי.
הפעם עלינו להגיע לשולחן הדיונים מתוך אמונה שלמה כי הזמן פועל לטובתנו, ושעמידה איתנה תועיל לישראל תועלת רבה. הפעם, אל לנו להתעלם מהאנטישמיות והפרות זכויות האדם בשטחי הרשות הפלשתינית, ואל לנו להתעלם מהצורך שלנו בגבולות בני הגנה.
כשמדברים גלויות על מדיניות חוץ זה לפעמים לא פוליטיקלי קורקט. אך הלילה אני מרגיש שהגיעה השעה לעשות כך. אני מרגיש ומאמין כי התהליכים המדיניים שאנו נמצאים בעיצומם חייבים להתקדם לצד כנות אינטלקטואלית. כלומר, עלינו להציג את האי-סימטריה המוסרית של ישראל לעומת הפלשתינים: את העובדה שאנחנו מוכנים להכיר בהם, אך הם עדיין לא הכירו בזכויותינו הההיסטוריות והלגיטימיות בארץ ישראל; את העובדה שישראל מגנה על זכויות של דתות ושל מיעוטים, בעוד המדינה שבדרך בצד הפלשתיני לא עושה זאת, והיא עלולה להיות עוד אחת מהמדינות הערביות הנחשלות; ואת העובדה שבעוד ישראל גאה בכך שיש לה 1.5 מליון אזרחים ערבים, ואילו הפלשתינים דורשים מדינה שהיא “יודנריין” – מדינה הנקיה מיהודים בשטחי יהודה ושומרון.
דברים אלו חייבים להיאמר. אי אפשר גם לשפצר אותם באמצעות לחיצות ידיים על מדשאת הבית הלבן המציינים נסיגות הישראליות.
עתידה של ישראל תלוי רק בנו
אני מאמין שאתם, אזרחי ישראל, תומכים בגישה שלי ומוכנים, אם חס וחלילה יהיה צורך בכך, להתמודד עם חיכוכים וסכסוכים על מנת שנשמור על הקווים האדומים המוסריים, המדיניים והביטחוניים שלנו. יש לנו את אורך הנשימה ואנו יכולים להתמודד עם משא ומתן ארוך ומפרך במטרה להשיג תוצאות שיחזיקו מעמד לאורך זמן. יש לנו היכולת המנטלית ואת כלי הנשק המתאימים כדי שנוכל לשרוד ולנצח את היריבים הקרובים והרחוקים יותר, כמו משטר האייתולות הקיצוני באיראן.
אך לא באתי לכאן כדי לדבר על התסבוכת עם הפלשתינים. כפי שאמרתי, עתידה של ישראל אינו תלוי בקיומו של שלום איתם -למרות הרצון הרב והחשיבות שיש לשלום כזה. ישראל תפרח גם אם הפלשתינים יסרבו לעשות שלום במתווה הגיוני, ואפילו אם אנחנו נצטרך לנהל את הסכסוך איתם, ועם יריבים רדיקלים אחרים על פני עשורים נוספים.
עתידה של ישראל תלוי רק בנו, אזרחי ישראל. לנו יש את הכוח בתוכנו להגיע הישגים גדולים יותר, בטכנולוגיה ירוקה, בביוטכנולוגיה, במוזיקה, בלימוד התורה, בביו-אתיקה, ובקידום צדק חברתי. אנחנו יכולים לעשות את ישראל טובה יותר (אפילו יותר מעכשיו), במיוחד עבור הצעירים הנפלאים שלנו שעובדים כל כך קשה בשנות העשרים והשלושים שלהם. ויש לנו עוד לתרום לעולם בכל הנוגע לחקלאות ולסיוע רפואי ובתחומים אחרים. אנחנו יכולים באמת ובתמים להביא את ישראל למצב שהיא תתקרב למודל התנ”כי של אור לגויים.
אני יודע שאתם עומדים לצידי וביחד נהפוך את החזון הזה של ישראל למציאות.
הכותב הוא מנהל קשרי חוץ במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אשר חוגג השבוע 20 שנה להיווסדו.
