פורסם לראשונה בישראל היום באנגלית, 6 ביולי 2012
תכנית פלסנר לחלוקה שווה של נטל השירות הלאומי, שהתפרסמה לפני יומיים, אינה נגועה בפופוליזם או מיליטנטיות יתירה. להיפך, היא סוללת, בתבונה רבה יש לציין, דרך ביניים מתונה שתאפשר לחרדים ליטול חלק גדול יותר במעגל התעסוקה ובצבא. תהיה זו פשוט טרגדיה אם אינטריגות מפלגתיות יביאו להשלכת התוכנית לפח הזבל הפוליטי.
חבר הכנסת יוחנן פלסנר והוועדה שבראשה עמד מציעים את שיטת המקל וגזר. מתוך כבוד לערכיה של היהדות החרדית, יאפשרו הנחיות פלסנר לכל החרדים לדחות את שירותם הצבאי בגיל 18 ללא הגבלה על מספרם. הם יקנו למספר מוגבל של תלמידי ישיבה מבריקים פטור קבוע משירות, ויאפשרו מימון ממשלתי סדיר של ישיבות שלתלמידיהן צפויה קריירה תורנית מזהירה.
זה ממש לא נשמע כמו מלחמת קודש בחרדים! להיפך, הוועדה הבינה שהדרישה לשינוי דרסטי יותר, היינו גיוס גורף של כל הבחורים החרדיים שמלאו להם 18, פשוט אינה מציאותית וודאי וודאי שאינה סוללת את הדרך לגשר על התהום הפעורה בין החברה הישראלית הרחבה לאחיה החרדים.
ועדת פלסנר הכירה בעובדה שהחרדים אינם צפויים לנטוש לפתע פתאום את אמונותיהם ואורח חייהם הייחודי רק משום שרוב חברי הכנסת החליט כך. הוועדה – שעל חבריה נמנו אנשי אקדמיה נבונים ושקולים כמו הפרופסורים הדתיים למשפטים ידידיה שטרן ויפה זילברשץ, אנשים שקשה להאשימם באטימות לערכי התורה – הכירה בעובדה שלא ניתן לדחוף את השירות הצבאי במורד גרונם של החרדים.
הוועדה גם מעולם לא קבעה באמת אילו סנקציות אישיות יוטלו על משתמטי הגיוס החרדיים בהמשך חייהם פשוט משום שראש הממשלה פיזר אותה עוד לפני שסיימה את דיוניה. הסנקציות שהציג פלסנר ביום רביעי (כשהוא מדבר בשם עצמו בלבד) חריפות מאלה שהייתה הוועדה שבראשותו צפויה לפסוק.
אבל הפשפוש בעניין הסנקציות מפספס את הנקודה העיקרית. מהגישה הבסיסית של ועדת פלסנר עולה בבירור התובנה שהבעיה הגדולה של מדינת ישראל מול העולם החרדי, והקונפליקט הבסיסי ביותר שלה בתוך עצמה, אינה ההשתמטות משירות, אלא כישלונם של החרדים להכשיר את הנשים והגברים הצעירים שלהם להשתלבות פרודוקטיבית בחברה ובמעגל העבודה.
גישה זו כופה על העולם החרדי עוני נורא (מחצית מ-70,000 הילדים החרדיים החיים בבני ברק נמצאים מתחת לקו העוני) ורעות חברתיות אחרות, היא מקיזה את דמה של הכלכלה הישראלית ויוצרת לחץ על הרקמה החברתית העדינה. ברור גם שבידוד הגברים החרדיים עד אין קץ בסביבה תורנית וללא תעסוקה הולמת, מעודד קיצוניות דתית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוקי ההפרדה הפנטיים הפושים כעת בעולם הדתי.
שלושה דברים מונעים מהמוני החרדים לעזוב את העולם התורני ולצאת לעבוד: הגיוס לצבא; המעטפת האדירה, החובקת כל, של מלגות קיום וקצבאות מיוחדות שמקבלות, נכון להיום, משפחותיהם של בחורי ישיבה שאינם עובדים; והעובדה שמרבית החרדים חסרים את ההשכלה החילונית הנחוצה להשגת משרה, צנועה ככל שתהיה, בעולם המודרני.
פלסנר ועמיתיו בקשו לעזור לחברה החרדית לערוך שינוי מהותי במבנתה החברתי תוך שהם עושים שימוש בכוחו של הארנק הציבורי: ביטול התקציבים הממשלתיים הזורמים למשפחותיהם של תלמידי ישיבה שאינם מתגייסים לשירות לאומי עד אמצע שנות העשרים שלהם; וחיוב הקמתן של מסגרות עבודה חינוכיות אקדמיות, צבאיות ולאומיות שיהלמו את הציבור החרדי. בהחלט מדובר בפתרון יצירתי, מתון וחכם.
מדוע, אם כן, פוזרה הוועדה עוד לפי שסיימה את עבודתה והגישה את המלצותיה? ראשית, אביגדור ליברמן גילה שמאוד נוח פוליטית להכשיל ברגע האחרון את עבודת הוועדה תוך התעקשות על כך שתעסוק גם בנושא הגיוס של ערביי ישראל (נושא החורג מהמנדט המקורי של הוועדה. הוועדה הייתה אמונה על החלפת חוק טל שפקע תוקפו). שנית, היועצים המומחים, המתונים בדרך כלל, שליוו את עבודת הוועדה התעמתו עם הפוליטיקאים המקצועיים, ונתניהו לא הבין וחשש ממאזן הכוחות בין שני המחנות. אל כל אלה התווספו החרדים, שהחרימו רשמית את הליכי הוועדה וכופפו את ידו של ראש הממשלה עד שנסוג מהדוח המתגבש.
עם כל זאת, אני עדיין סבור שדוח פלסנר יכול להיות קצה החוט שיגרום לשינוי מהותי, וטוב תעשה ממשלת נתניהו אם תאמץ את הכיוון הבסיסי שלו.
