פורסם לראשונה בישראל היום באנגלית, 23 באפריל 2012
האיגרת הדיפלומטית היהירה והמאיימת שהגישו פקידי הממשל הפלסטינים לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביום שלישי שעבר, טמנה בחובה איום מוסווה חלקית.
נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הזהיר מפורשות שאם ישראל לא תעשה כמבוקשו (כלומר, תוותר לאלתר על כל נקודת מחלוקת בעניין הגבולות וההתנחלויות) הוא יפזר את הרשות הפלסטינית ויזרוק בחזרה את האחריות על הפלסטינים תושבי הגדה המערבית לחיקה של ישראל.
האם מדובר באיום רציני? האם זה בכלל איום? אני מסופק.
ראשית, קשה להאמין שמפעל של 2 מיליארד דולר ימוטט את עצמו. הסיוע הבינלאומי שמקבלת הרשות הפלסטינית עומד על למעלה מ-2 מיליארד דולר בשנה, יותר מהסיוע לו זוכה כל ישות פוליטית מוכרת העולה בדעתי, בהווה או בעבר, בכל מקום בעולם. (הסיוע לו זוכה אתיופיה על 80 מיליון אזרחיה ורבע מהתמ”ג של הפלסטינים, קטן בהרבה מזה של הרשות הפלסטינית).
כספים אלה משלמים את משכורתם של עשרות אלפי עובדי ציבור, אמתיים ופיקטיביים, שמעסיקה הרשות הפלסטינית, ותומכים באלפי משפחות בערים ובכפרים הפלסטינים. למרות כל הדיבורים על בום כלכלי ברשות הפלסטינית, ללא סיוע זה אין למאות אלפי פלסטינים סיכוי לקיום יומיומי.
כך שקשה להאמין שמנהיג פלסטיני כלשהו יוותר על התרומות הנדיבות הללו ועל הכוח שבחלוקת שפע זה, ויפזר את הרשות הפלסטינית רק כדי להתנקם בישראל.
אבל איך תתמודד ישראל אם בהתקף של איבה והקרבה עצמית, תכריז על עצמה הרשות הפלסטינית חדלת קיום? האם ישראל בכלל יכולה להתמודד עם זה?
אינני יודע הרבה על שירותי איסוף האשפה ושירותי הבריאות העירוניים שמספקת הרשות הפלסטינית לתושביה בימים אלה, שירותים שיעברו לידיה של ישראל. אני יכול רק להניח שזה לא יהיה נעים במיוחד, אבל נתגבר.
בעיה גדולה ובוערת הרבה יותר היא סוגיית 5,000 החמושים המשרתים באחד מחמשת שירותי הביטחון הקיימים כיום ברשות הפלסטינית (הביטחון המסכל, המודיעין הצבאי, המודיעין הכללי, הביטחון הלאומי ומשמר הנשיאות). ישראל אינה יכולה לאפשר ל-5,000 גברים חמושים שאינם כפופים לאיש להסתובב חופשי בשטחים. ישראל תצטרך לאסוף את הנשקים ולסגור את המתקנים הצבאיים של הרשות הפלסטינית.
שלא יהיה כל ספק, גם זה ניתן לביצוע. הסכנה אורבת דווקא מצד איראן. איראן תשמח מאוד לשלם את משכורותיהם של אנשי הצבא האלה, העומדות כיום על כ-1,000 דולר בחודש לאיש וממומנות על ידי מדינות המערב התומכות ברשות, כדי לקנות לעצמה צבא קטן שיפעל נגד ישראל. במחיר פעוט של 500,000 דולר בחודש, זו בהחלט תהיה עסקה משתלמת מאוד עבור טהרן.
ישראל תצטרך לחסום כל השפעה איראנית מסוג זה ולתפוס כל איש צבא או שוטר פלסטיני החוזר לפעילות טרור. לדברי פרופ’ הלל פריש ממרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מחבר הספר “The Palestinian Military: Between Militias and Armies” (London: Routledge, 2008), מרבית הגברים הפלסטינים החמושים הם אנשי משפחה, נשואים עם ילדים, ולא סביר שישובו לפעילות טרור. אבל גם אם רק עשרה אחוזים מהם יחזרו לטרור, אנחנו עדיין מדברים על 500 מחבלים שהשב”כ והצבא יצטרכו לרדוף ולתפוס.
לדברי פריש, בשיא האינתיפאדה השנייה היו בשטחים כ-300 מחבלים פעילים. היום, הוא אומר, עוקבים השב”כ והצבא מקרוב אחרי כל אחד מחברי הצבאות הפלסטיניים, והמודיעין הצבאי יהיה מהיר ואפקטיבי יותר משהיה אי אז ב-2002 באיתור ומעצר כל איש צבא החוזר לפעילות טרור. “אף כי זה לא יהיה נטול כאב או יקרה בן-לילה, צה”ל יכול, ואכן יחסל, כל איום פלסטיני”, מעריך פריש.
בנוסף, ישנה אפשרות להפרות סדר המוניות וצעדות לא-אלימות, אלה גם אלה יש להן נטייה לזעזע את קווי ההגנה של ישראל. אבל איום זה קיים גם היום כשהרשות הפלסטינית עדיין מתפקדת.
הנקודה היא שמוטב לעבאס לא לאיים עלינו בקץ שלטונו. אם נצטרך, נוכל להסתדר גם בלעדיו ובלי “הרשות” שלו. זה אולי לא יהיה פיקניק, אבל גם עבור אנשי עבאס זה יהיה כואב ולא נוח. והפלסטינים? הם יתרחקו יותר מאי פעם, מרחק שנות אור ממש, מהקמת אותה מדינה פלסטינית שיאסר עראפאת ועבאס וכל הנדבנים הבינלאומיים, הבטיחו להם.
