ישראל עושה חסד, העולם מתחסד
מדינת ישראל כמעט ואינה מקבלת קרדיט על פעילותה ההומניטרית הרפואית הנרחבת, בארץ או בחו”ל
מאת דוד מ’ וינברג
פורסם באתר news1 בתאריך 23.01.2022
פורסם לראשונה בעיתונים ג’רוזלם פוסט וישראל היום באנגלית
האו”ם השמיץ את ישראל השנה בדוח נוסף הכולל האשמות שערורייתיות בגין ‘טיהור אתני’, ‘אפרטהייד’, ועוד כהנה וכהנה בדיות שכביכול ביצעה כנגד הפלסטינים.
בינתיים, זה מה שקרה בעולם האמיתי: רופאים ישראלים המשיכו לטפל באלפי פלסטינים בבתי חולים ישראלים ולהעניק סיוע רפואי הומניטרי מדרגה ראשונה בכל רחבי העולם.
העובדה שישראל אינה זוכה לכל נקודת זכות בינלאומית על פעילותה ההומניטרית הנרחבת, בארץ או בחו”ל, היא אחד הסממנים של תקופה רוויית עוינות זו.
בתי חולים בישראל מקבלים בקביעות מטופלים ממדינות המזרח התיכון, ובכלל זה מדינות ערביות שאינן מקיימות קשרים עם ישראל, מהרשות הפלסטינית, והרשות החמאסית בעזה. לדוגמה, לא פחות מרבע מהמטופלים בבית החולים לילדים ע”ש ספרא במרכז הרפואי שיבא בתל השומר הם ילדים פלסטינים מעזה החולים בסרטן או סובלים ממחלות לב מולדות.
המרכז הרפואי הדסה בירושלים מטפל אף הוא בקביעות בפלסטינים מיו”ש. עמותת “הצל לבו של ילד” בבית החולים לילדים ע”ש אדאמס במרכז הרפואי וולפסון בחולון מטפלת גם היא בחולים פלסטינים רבים, וילדים מכל רחבי המזה”ת, אסיה, אפריקה, ומזרח אירופה.
פלסטינים אלה מקבלים טיפול בישראל למרות העובדה שהרשות הפלסטינית אינה לוקחת אחריות כספית מלאה על טיפולים אלה, ולמטופלים עצמם אין את הסכום הנדרש למימון הטיפול. מרכז פרס לשלום ובתי החולים עצמם מכסים או סופגים, פעמים רבות, את העלויות.
גם מנהיגים פלסטינים עוינים ובני משפחותיהם, לרבות ראשי המאס, לעיתים מטופלים בבתי חולים ישראלים – למרות הצהרותיהם התכופות על “אפרטהייד” ישראלי ומחויבותם להשמדת מדינת ישראל.
כך למשל, בשנת 2020 ניסו במרכז הרפואי הדסה בכל כוחם להציל את חייו של מזכ”ל אש”ף סאיב עריקאת, למרות היותו מהוגי האסטרטגיה הפלסטינית להחרמת מדינת ישראל ובידודה הדיפלומטי בעולם.
הפעילות ההומניטרית הישראלית ראויה עוד יותר לציון לאור העובדה שמטופלים פלסטינים שוכבים פעמים רבות, מיטה לצד מיטה, ליד מטופלים יהודים ישראלים, ביניהם גם קורבנות טרור. רבים סבורים שישראל פשוט “הומניטרית מידי” כשהיא דואגת לטפל גם בחולים פלסטינים. ‘תנו לפלסטינים לקבל טיפול אצל אחיהם הערבים במצרים ובירדן’, אומרים חלק מהישראלים.
דא עקא, הפלסטינים אינם יכולים לעשות זאת, שכן המצרים והירדנים בד”כ אינם מתירים לפלסטינים לקבל טיפול סדיר בבתי החולים שלהם, שלא לדבר על העובדה שרמת הרפואה בארצות ערב נמוכה משמעותית מרמת הרפואה בישראל.
ברור כי טיפול בישראלים ובפלסטינים זה לצד זה מחייב איזון עדין וכרוכים בו מתחים רבים ומורכבות מוסרית. למרות זאת, ממשיכים בנחישות בתי החולים בישראל במאמציהם ההומניטריים תוך שהם אוחזים במדיניות ‘דלת פתוחה’ ולב חפץ.
כמובן, לא תשמעו על כך בעיתונות העולם או בדוחות האו”ם.
ההומניטריזם הרפואי של ישראל עוד הרבה יותר מרחיק לכת. רופאים ישראלים פעילים ומנוסים גם במתן סיוע רפואי מחוץ לגבולות ישראל.
זוכרים את המשלחת הרפואית ששלח צה”ל להאיטי לאחר רעידת האדמה ב-2010? (זו היה אחת מקומץ פעולות הסיוע הישראליות בחו”ל שאכן זכתה לתשומת לב בינלאומית חיובית.) במשך שנים אח”כ, עשו פיזיותרפיסטים ורופאי שיקום אורתופדי משיבא דרכם להאיטי יותר מעשר פעמים ועבדו בתנאים בלתי אפשריים על מנת לטפל ב-4,000 תושבי האיטי שאיבדו את איבריהם באסון הנורא. יחד עם הג’וינט ומגן דוד אדום, הם הפעילו את “מרכז השיקום האיטי-ישראל” במתכונת מלאה בבית החולים האוניברסיטאי שבפורט-או-פרינס.
ישנם דוגמאות רבות נוספות. מומחי כוויות ישראלים היו הראשונים להגיע לרומניה כדי לטפל בתינוקות שנמצאו במצב אנוש לאחר שריפה הנוראית בבית חולים בבוקרשט. הם גם היו הראשונים להגיע לקונגו לאחר פיצוץ מכלית דלק גדולה. ישראל הייתה בין המדינות הראשונות לשלות צוותי הצלה ליפן ולקשמיר לאחר סדרת רעידות אדמה שם. בין הראשונות לשלוח טונות של ציוד ותרפות לאינדונזיה, לסרי לנקה, ולפיליפינים לאחר סדרה של סופות צונאמי. לעיתים צה”ל מקים בית חולים שדה במקומות אלו, בד”כ תוך 24 שעות.
ילד בן 12 עם שיתוק מוחין מקזחסטן שעבר ניתוח ושיקום ארוך במרכז הרפואי אסף הרופא, חינם אין כסף. כומר נוצרי פרו-ישראלי באוגנדה שהותקף בחומצה על ידי קנאים מוסלמים ונכווה קשות, עבר סדרה ארוכה של ניתוחי עיניים ועור יקרים מאוד במרכז הרפואי שיבא. ועוד, ועוד.
בנוסף, רופאים ואחיות ישראלים העניקו שירותי סעד והדרכה רפואית באוזבקיסטן, אוקראינה, אזרבייג’ן, ארמניה, ברזיל, גיאורגיה, גינאה המשוונית, חוף השנהב, קזחסטן, טורקיה, מאוריטניה, מונגוליה, מיאנמר, סין, סלובניה, סרי לנקה, פרו, רומניה, קוסובו, קמבודיה, רואנדה, ורוסיה – וזוהי רשימה חלקית בלבד!
ישראל גם “משווקת” טכנולוגיות רפואיות מתקדמות באופן הומניטארי. שיבא/ספרא מנטרת מרחוק ילדים חולי לב במקומות כמו עזה, עיראק, חבל כורדיסטן וקפריסין. חברה ישראלית חילקה באפריקה למעלה מ-20,000 מכשירים פורצי דרך להדמיה גניקולוגית ע”מ לשפר את סיכויי הגילוי המוקדם של סרטן השחלות.
ישראל גם עזרה למדינות רבות בהתמודדות עם מגפת הקורונה, החל מארגנטינה ואורוגואי ועד לאסווטיני (סווזילנד) והודו. ומדינות רבות שלחו צוותי מומחים לישראל ע”מ ללמוד על דרכי הפעולה שלנו כנגד קורונה — שנחשבת למוצלחת יחסית בהשוואה לרוב מדינות העולם.
בחודשים הראשונים של התמודדות עם הקורונה, ישראל גם עזרה לרשות הפלסטינית במניעת התפשטות הווירוס ובטיפול בחולים. אבל מאז קיץ 2020 מעדיפה הרש”פ להחרים את ישראל בכל הקשור לקורונה ולסוגים נוספים של עזרה כלכלית. הרש”פ אפילו סירבה לקבל ציוד רפואי רב ותרופות ששלח איחוד האמירויות בגלל שהמטוסים נחתו בנתב”ג.
במקום זה, העדיפו דוברים פלסטינים (ועריקאת ביניהם) להאשים את ישראל בהפצה מכוונת של וירוס הקורונה בשטחי הרש”פ, באמצעות חיילי צה”ל במחסומים או מתנחלים ש”יורקים על מכוניות פלסטינים”. אלו דברי בלע הדומים מאוד לאמירות אנטישמיות קלאסיות באירופה במשך שנות דור על כל שיהודים הרעילו את המים בבארות.
ולמרות זאת ישראל עדיין מנסה לעזור לרש”פ במלחמה בקורונה. בשקט, בשקט, הרש”פ “מתירה” לרופאים פלסטינים להשתלם בבתי חולים ישראלים ע”מ ללמוד את דרכי הפעולה הטובים ביותר לרפואת חולי קורונה.
ככלל, פעילויות אלה נטועות במסורת יהודית של מרפא וחמלה, ובמחויבותה של מדינת ישראל לשליחות של חסד ואחווה בעולם.
אבל שוב, לא תשמעו על הפעילויות ההומניטריות האלו בעיתונות הבינלאומית או בדו”חות האו”ם. מקומם, ובעיקר מעיד על מטרתם האמיתית: ניגוח ישראל במקום טיפוח האמת.
* דוד מ’ וינברג הוא חוקר בכיר במחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים ועמית בכיר בפורום קהלת. במשך יותר מעשור, הוא עסק בקשרי חוץ עבור המרכזים הרפואיים שיבא והדסה.
