כוחה של השבת

הופיע בישראל היום (באתר העברית), 21 בנובמבר 2014

 

אני נוהג לומר לעמיתיי החילונים שההוכחה המובהקת לקיומו של אלוהים היא הפלאפון. רק אלוהים יכול היה לדעת אלפי (או מליוני) שנים מראש, בעת בריאת העולם, שיום אחד נזדקק באמת ליום מנוחה והפוגה מכל אמצעי הטכנולוגיה המצלצלים, מצייצים, רוטטים, מצקצקים ודורשים את תשומת לבנו בכל רגע נתון.

שבת היא היום היחיד שבו הבוס לא יכול לנבוח שהוא שלח לך בלוג/מייל/פוסט/מסרון או פלרק, סקייפ, וימיאו, וואטסאפ, יאמר, יו-טיוב, ומסרון לפני 15 שניות! “למה לא ענית! התקשרתי עשר פעמים והשארתי חמש הודעות קוליות! אתה חירש?”.

המרחב האינטלקטואלי, הרוחני והמשפחתי, שנותן לנו פרספקטיבה ומבט רחב, לא היה יכול להתקיים אילולא היו לנו שלל המגבלות של השבת. בזכות השבת אנו יכולים להשתחרר ממכשירי הניצול העצמי שלנו, פירות ההילולים של הציוויליזציה המערבית המפותחת.

אין זה אומר ששמירת שבת בימינו הינה תועלתנית בלבד. מקובל לחשוב שהשבת מיועדת ל”מנוחה” ו”למילוי מצברים” כדי שנוכל לחזור לעבודה “רעננים” ביום ראשון. אבל שבת היא לא רק סוג מסוים של פנאי.

הרעיון היהודי של השבת הוא ניסיון ללמד אותנו למצוא את האיזון הנכון בין פעולה יצירתית (עבודה) ואיפוק מחשבתי (פסיביות); בין הדחף האובססיבי לבנות, להשיג ולהצליח, שהוא אבן היסוד של הציוויליזציה המערבית, לבין איפוס האגו והכניעות המאפיינים את הציוויליזציה המזרחית (זן-בודהיזם למשל).

בזכות שמירת השבת, המסורת היהודית מלמדת אותנו איך ללכת על החבל הדק שנמצא בין שתי תפיסות עולם אלו, ולבנות תפיסה של יצירתיות האנושית המשלבת בין תכונות השתיים.

הרב ד”ר יצחק ליפשיץ כתב פעם: “בימות השבוע אדם בורא עולמות כמו במערב, אך בשבת פעולותיו היצירתיות מפנות מקום לאיפוק מחשבתי, כפי שנעשה במזרח”. ושתיהן הכרחיות. “מנקודת המבט היהודית, לא ההישג ולא האיחוד הפסיבי עם הטבע הם משאת נפש. רק ביצירתיות המשלבת בין השניים, כמו שעשה בורא עולם, האדם מגיע להישגים גדולים. השבת מלמדת אותנו על קצב היצירתיות האמיתית, גם אנושית וגם אלוהית”.

דרך השבת, האדם לומד למצוא את האיזון בין שני הדברים שנדרש לעשות בגן העדן – “לעובדה” ו”לשמרה”. עולמנו הוא גן העדן שלנו.

לפיכך, האיסור על עשיית “מלאכת מחשבת” בשבת, הוא בראש ובראשונה רוחני. הוא לא נועד רק למסד את מועדי המנוחה שלנו, או להגן על העובדים מתובענותו של המשק הקפיטליסטי; אלא הוא מלמד אותנו את אבני יסוד של האמונה היהודית. זאת תיאולוגיה שעניינה חלוקת מלאכת הבריאה בין האדם והבורא, ועל ריסון הדחפים הנרקיסיסטיים שלנו, החיוני לבריאותו של העולם בכלל והאדם בפרט.

משמעות השבת היא גם דבקות באלוהים, ומתוך כך גם במשפחה ובעם. על ידי חיקוי בריאת העולם בשישה ימים ויום המנוחה של בורא עולם ביום השביעי, האדם יכול להירתם, או לדבוק במסר האלוהי. מסר זה – התמקדות בדחף היצירתי המתוחם על ידי גבולות מוסריים ורוחניים (“תיקון עולם”) – הוא המאחד אותנו כעם וכציוויליזציה.

החברה שאנחנו בונים היום במדינת ישראל המודרנית זקוקה אנושות ליותר שמירת שבת ציבורית ופרטית. החברה נהייתה אגרסיבית ותחרותית מדי, סובלת מיהירות והישגיות יתר, חומרנית, נהנתנית, אידיאולוגית באופן מוגזם ואלימה.

עלינו לכפות על עצמנו יותר ענווה ומשמעת עצמית. עלינו ליצור חללים נפשיים המשעים את מריבות היום-יום שלנו ומאפשרים לנו התבוננות משותפת על הערכים והמכנים המשותפים לנו. אנחנו זקוקים לְמרחב שבו ישראלים יהודים יכולים להתאחד ולחפש מחדש משמעויות משותפות; לשוחח, לחלום ולשיר ביחד.

אנחנו זקוקים לחלל הרחב והשלווה המרפה שהשבת נותנת לנו. אנחנו צריכים את השגב וההתעלות של שולחן ליל שבת. אנחנו צריכים את היכולת להתאחד המוטבעת במתנה הגדולה שאלוהים נתן לנו, השבת.



  Email Email  Print Print

Subscribe to Political Columns


About David Weinberg

David M. Weinberg is a spokesman, speechwriter, columnist and lobbyist who is a sharp critic of Israel’s detractors and of post-Zionist trends in Israel. Read more »


Speaking Engagements

A passionate speaker, David M. Weinberg lectures widely in Israel, the U.S. and Canada to Jewish and non-Jewish audiences. He speaks on international politics and Middle East strategic affairs, Israeli diplomacy and defense strategy, intelligence matters and more. Click here to book David Weinberg as a speaker.


© 2017 David M. Weinberg. Sitemap | Site by illuminea | Contact | Press Room | Attribution License